לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קכא: צריך להיות בדעתו מכתיבה עד נתינה

סימן קכא: צריך להיות בדעתו מכתיבה עד נתינה

 סעיף א

צריך שיהיה בדעתו בשעה שמצוה לכתבו. לפיכך אם אחזו רוח רעה בשעה שמצוה לכתבו, אין כותבין אותו אפילו לכשיבריא. וכן השיכור, שהגיע לשכרותו של לוט, ואמר: כתבו, אין כותבין. ואם לא הגיע, הרי זה ספק.

 

סעיף ב

היה בריא בשעה שצוה לכותבו, ואח"כ אחזו החולי, אין כותבין אותו בעודו בחליו. ואם כתבוהו ונתנוהו קודם שיבריא, אם הוא חולי דסמיך בידן, הרי זה פסול; ואם לאו, אינו גט.

הגה: אבל לאחר שנתרפא, כותבין ונותנין, אפילו מיחה בחליו שלא ליתנו (טור).

 

סעיף ג

מי שהוא עתים חלים (פי' בריא, מן ותחלימני ותחייני (ישעיה לח, טז)), עתים שוטה, כשהוא חלים, הרי הוא כפקח לכל דבריו. ואם גירש באותה שעה גטו גט. ואפילו חלים בעלמא, שאינו שפוי לגמרי (וע"ל סי' קי"ט סעיף ו').

 

סעיף ד

שכיב מרע שמצוה לכתוב גט, צריך לדקדק בו שיהא שפוי בשעת כתיבה ובשעת נתינה.

הגה: ואין צריך בדיקה כמו נשתתק, אלא בודקין אותו קצת לראות אם דעתו מיושבת עליו (ב"י).

 

סעיף ה

מי שנשתתק, ושאלוהו אם רוצה שיכתבו גט לאשתו, והרכין בראשו לומר הן, בודקין אותו בדברים אחרים בסירוגין, חד הן ותרין לאו, חד לאו ותרין הן, אם הרכין בראשו על לאו לאו ועל הן הן, הרי אלו יכתבו ויתנו.

הגה: ויש אומרים דבודקין אותו על ידי פירות שאינם נמצאים אלא בקיץ ושואלין אותו בימות החורף (טור) אם רוצה שילקטו לו מן האילן, או להיפך (כך פי' התוס').

 

סעיף ו

ודוקא כשנשתתק, או אילם השומע ואינו מדבר, סומכין על רמיזתו להוציא. אבל חרש שאינו שומע ואינו מדבר, אינו מוציא את אשתו ברמיזה, אם נשאת כשהיה פקח או שנפלה לו יבמה מאחיו פקח. אבל אם נשא אשה כשהוא חרש, אפילו היא פקחת, מוציא ברמיזה. (ועיין בח"ה סי' רל"ה סעיף י"ט).

 

סעיף ז

גוסס (פי' תרגום על צד תאמנה (ישעיה ס, ד), על גססיהן, כלומר על חזה שלהן. וענין גוסס הוא שהקרוב למיתה מעלה ליחה בגרונו מפני צרות החזה), הרי הוא כחי ויכול לגרש.

הגה: ויש אומרים דוקא גוסס שמדבר, אבל אינו מדבר, לא (סמ"ג והמרדכי), ויש להחמיר.

 

סעיף ח

שחטו בו שנים או רוב שנים, וכן אם היה מגוייד או צלוב והחיה אוכלת בו, ורמז ואמר: כתבו גט לאשתי, כותבין ונותנין כל עוד שנשמתו בו. והוא הדין לנפל מן הגג (מיהו צריך בדיקה ג' פעמים כשנשתתק (כך כתב הר"ן).