לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קכה: במה נכתב הגט, ותיקון הכתיבה והקלף

סימן קכה: במה נכתב הגט, ותיקון הכתיבה והקלף

 סעיף א

אין כותבין את הגט אלא בדבר שרישומו עומד, כגון דיו וסיקרא וקומס וקנקנתום (פי' מיני צבעים) וכיוצא בהם; אבל אם כתבו בדבר שאינו עומד, כגון משקין ומי פירות וכיוצא בהם, אינו גט.

 

סעיף ב

כתבו בדיעבד באבר, בשחור, בשיחור, כשר. (פי' אבר, עופרת ושחור הוא כלי של ברזל שרושמין בו, ושיחור הוא הפחם, ערוך).

הגה: יש אומרים הא דבאבר כשר היינו חתוכי אבר מעורבים במים (הטור והרא"ש); אבל אם כתב באבר עצמו, פסול, ויש לחוש לזה. ולכתחלה נוהגין לכתבו בדיו טובה כמו שכותבין ספרים (סדר גיטין), ואין לשנות. ויש מחמירין עוד לומר דהסופר יקרא כל אות תחלה קודם שיכתוב, כמו בספרים (ג"ז שם).

 

סעיף ג

כותבין אותו במי עפצים, והוא שלא יהיה הקלף מעופץ, מפני שאין מי עפצים ניכר בו. ואם כתב, אינו גט; וכן כל כיוצא בו.

 

סעיף ד

חקק גט על הלוח או על האבן או על טס של מתכת, אם חפר יריכי האותיות, כשר. וכן אם חקק יריכי האותיות מאחורי הטס עד שבלטו בפני הטס. אבל אם חפר תוך האות עד שיראו היריכות גבוהות מכאן ומכאן, או שהכה על פני הטס כחותם עד שנמצאו האותיות בולטות כדרך שעושין דינרי זהב, אינו גט.

הגה: יש אומרים דלכתחילה יש להחמיר שלא לכתוב בקולמוס של ברזל, שלא לבא לידי חקיקה (סדר גיטין). ועיין לקמן סימן זה סעיף כ"ב. ולא מקרי חק תוכות אלא כשכל האות נעשה כך, אבל אם צריך עדיין לתקן שיהיה אות, כשר (ת"ה סימן רכ"ח).

 

סעיף ה

הקורע על העור תבנית כתב, כשר. אבל הרושם על העור תבנית כתב, פסול. ויש אומרים בהפך, ויש מי שמכשיר בשניהם.

 

סעיף ו

נהגו להחמיר שיהיו האותיות מוקפות גויל, ואם יש בו אותיות דבוקות יגרור ביניהם להפרידם.

הגה: ויש אומרים דאין להפריד האותיות אם נוגעים (כן הוא בסדר גיטין), וכן נוהגין. ויש מקילין בשעת הדחק (תשובת הרא"ש) לתקן קודם שיחתמו העדים (מהרא"י פאדוואה), כשהבעל מצוה לתקן (ב"י לדעת הרא"ש).

 

סעיף ז

אם יש מי שרוצה לזיין האותיות, מוחין בידו.

 

סעיף ח

אם נפלה טפת דיו (בתוך האות) (טור) ואינה ניכרת, אינו יכול להעביר הדיו ולתקן האות, דהוה ליה חק תוכות. ויש מחמירין אפילו האות ניכרת (מהרי"ק שורש צ"ח), וכן נוהגין.

 

סעיף ט

אם רוצה לעשות מ"ם פתוחה, ונמשכה ידו ונסתמה, אינו יכול לגרור הדבקות, דהוה ליה חק תוכות. (ועיין באורח חיים סי' ל"ב).

 

סעיף י

נוהגין לשרטטו. ויש ליזהר מלשרטט באבר, מפני שהוא צובע והוי ככתב על כתב.

 

סעיף יא

נוהגין לעשותו שנים עשר שיטין.

 

סעיף יב

נוהגין לעשות שיטה שלשה עשר וחולקים אותה לשתים, שבה חותמים העדים זה תחת זה.

הגה: ומשרטטין אותה שתי שורות קטנות גם כן. וישרטט הכל קודם שיתחיל לכתוב הגט. גם ישרטט מן הצדדין, ויהיו שורות הגט שוות, לא אחת ארוכה ואחת קצרה. ואם לא שרטט כלל, כשר. והוא הדין אם הוסיף או פיחת משנים עשר שיטין (ר"ן בסדר גיטין גם במרדכי ריש גיטין). יש אומרים דאין להכשירן כי אם במקום עיגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות. ונראה לי דהוא הדין לענין שרטוט. וצריך לשרטט מבחוץ שלא במקום הכתב (בב"י בשם הקונטריס ובסדר גיטין). ויכתוב לצד הבשר ולא בצד שער; ואם כתב במקום שער, יש פוסלין אותו (מהרי"ל). ולי נראה דבמקום עיגון אין להחמיר. וכשהסופר כותב לכתחילה יזהר שלא יגע בשרטוט שבצדדין. ונוהגין לכתחילה להניח גליון מן הצדדין כחצי אצבע, ולמעלה כאצבע (סדר גיטין), ולמטה כדי תפיסת יד ויותר (מהרי"ל דעת עצמו).

 

סעיף יג

נוהגין לעשותו שיהיה ארכו (עם הגליון של מטה) (ב"י בשם הקונטרס) יתר על רחבו.

 

סעיף יד

נוהגין שלא יהיו האותיות עוברות מהשיטין בימין ובשמאל.

הגה: ואם כתב חוץ לשיטין, יש אומרים דאפילו אות אחת שיצא לחוץ, פסול (ב"י בשם הגהות מיימוני); ובמקום עיגון ושעת הדחק יש להקל (סברת הרב).

 

סעיף טו

לא יהא בו שום טשטוש, ולא יכתבו על המחק.

הגה: אם בא זבוב ומשך הדיו, לא ימחוק (בסדר גיטין). ולא יכתוב על שום נקב שאין הדיו עובר עליו) (שם).

 

סעיף טז

לא יהא הכתב מעוקם ולא מבולבל, שמא תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה.

הגה: רגלי ה"א וקו"ף שנוגעין, יש לפסול אפילו בדיעבד (ת"ה סימן רל"ז ובפסקיו סימן מ"ה). מיהו אם תינוק יכול לקרות, יש מכשירין במקום עיגון (מהרי"ק שורש ע"א). ולכתחלה אסור להפריד בסכין, אלא יכתוב גט אחר (שם שורש צ"ח). ודוקא שלא במקום עיגון, אבל במקום הדחק שיש לחוש לעיגון, יתקן (סברת הרב). ועיין באורח חיים סימן ל"ב כיצד יתקן. ועיין סימן קכ"ו סעיף מ"ח. ואם צריך לתקן אותיות, כגון שלא נוגעים במקום שראוי ליגע או שהיו קצרים וצריך להאריכן, יתקנן קודם שיכתוב כדת משה וישראל (בהגהות סדר גיטין בקבלה בשם מהרי"ו כן מ"כ בשם מהר"ם מאור עינים), או לכל הפחות קודם החתימה (מהר"ם פאדוואה). וצריך ליזהר שיגע כל מה שראוי ליגע, ושלא יגע מה שראוי שלא יגע, כספר תורה ותפילין ומזוזות (בסדר גיטין וכן משמע והגהות מרדכי דגיטין). ואם אינו נוגע מה שראוי ליגע, כגון יו"ד שאחורי הצדי"ק ויו"ד שבאל"ף וכיוצא בזה, יש אומרים דאפילו תינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותו, פסול אפילו בדיעבד (בת"ה ובפסקיו סימן מ"ג). ויש אומרים דבמקום עיגון יש להכשיר בכי האי גוונא. ואם הוא בטופס הגט, אפילו בלא עיגון יש להקל (ב"י). כתב למאן דאמר אל"ף של ישראל ביחד, יש אומרים דכשר אם הוא בטופס (תשובת הרא"ש); ובמקום עיגון יש להקל. היה קוצו של יו"ד שעל האל"ף נוגע גם מלפניו כזה, כשר (מ"כ בשם מהר"י מרפורק). נתפשטו האותיות מכח לחות הדיו שקורין גיפלאס"ן, עד שנראין כדבוקין ומכל מקום נראה שאין האותיות נוגעין, כשר (מ"כ בשם מהר"י ברי"ן).

 

סעיף יז

היה בו משמעות שני ענינים, או שהיה בכתבו עיקום או בלבול, או שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר, הרי זה פסול.

 

סעיף יח

צריך שיהא הגט נקרא במקום נתינתו לתינוק דלא חכים ולא טיפש. ויש מי שאומר שאף במקום כתיבתו צריך שיהיה נקרא כן.

הגה: ואין צריך לכסות מן הצדדין של האות שיש בו ספק, אלא מראין לו כך, ואם יוכל לקרותו, כשר (מ"כ בתיקון ישן). ונוהגין לערות השיטות, דהיינו שימשוך נ' או כ' שבשיטה עליונה עד שיטה שלמטה ממנה, או ראש למד שבתחתונה לשורה של מעלה ממנה. ואם לא עירה, יש אומרים שהוא פסול, ולי נראה דבמקום עיגון אין להחמיר. ויזהר שלא ימשוך ראש אות שלמטה לתוך חלל אות שלמעלה, או להיפך, (הר"ן פ"ב דגיטין בשי"א), ואם עשה כך ונשתנה צורת האות, כגון שמשך ראש למד לחלל ד' שאז נראה כה"א, פסול. (סברת הרב דוקא בכי האי גוונא, וכן משמע בהגהות סמ"ק).

 

סעיף יט

גט שמחק בו אות או תיבה, או שתלה בין השיטין, אם מטופס הגט, הרי זה כשר. ואם מן התורף, אינו גט. ואם חזר ופירש בסוף הגט שאות פלונית תלויה או על המחק, אפילו מתורף הגט, כשר כשאר שטרות. והקיום יכתבנו קודם כדת משה וישראל. ועכשיו נהגו להחמיר שלא לקיים מחק הגט.

 

סעיף כ

גט שנמצא קרוע שתי וערב; שהוא קרע של בית דין, הרי זה גט בטל כשאר שטרות. אבל אם נתקרע ואינו קרע של בית דין, כשר. נמוק או שהרקיב או שנעשה ככברה, כשר. נמחוק או שנטשטש, ובבואה שלו קיימת, אם יכול לקרות, כשר; ואם לאו, אינו גט.

 

סעיף כא

במה דברים אמורים, כשהיה הגט יוצא מתחת ידה בעידי חתימה, ואין שם עידי מסירה. אבל אם יש עדים שנמסר לה הגט בפניהם והיה כשר, הרי זה כשר אע"פ שהיה תורף הגט על המחק או בין השיטין או שהיה קרוע שתי וערב כשניתן לה בפניהם. ויש מי שפוסל בקרוע שתי וערב, (והוא הדין כשנטשטש עד שאינן יכולין לקרותו) (כ"ב המ"מ).

 

סעיף כב

יש מי שכתב שיש להקפיד מלכתוב הגט בקולמוס של כנף, אלא בשל קנה (ועיין לעיל סי' זה סעיף ד').

 

סעיף כג

אם רקם או ארג או עשה כמעשה מחט אותיות הגט, יש אומרים דלאו כתב הוא.