לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קלד: צריך שיבטל הבעל כל מודעות

סימן קלד: צריך שיבטל הבעל כל מודעות

 סעיף א

צריך שיבטל כל מודעה קודם שיתן הגט, שאם מסר מודעא בפני שנים ואמר: גט שאני רוצה ליתן לאשתי דעו שאני אנוס ליתנו ולכן אני אומר בפניכם שיהא בטל, הרי הוא בטל, אע"פ שלא לקח בקנין.

הגה: ואע"פ שלא מסר בפני שני עדים ביחד, רק בזה שלא בפני זה, ובלבד שיהיו כשרים (ריב"ש סימן רל"ב),

אף ע"פ שאין מכירין את אונסו. ואפילו אם האונס שאמר היה שקר. ואע"פ שנתנו אח"כ, לא אמרינן שביטל המודעא שמסר, עד שיאמר בפירוש שמבטל המודעא ואז הוא בטל, ואינו צריך קנין.

 

סעיף ב

לכן צריך שיבטל קודם כתיבת הגט כל מודעא שמסר, ויאמר כן: הריני מבטל כל מודעא שמסרתי על גט זה. וכן אני מבטל כל דבר שגורם כשיתקיימו אותן הדברים ביטול לגט זה. וכן אני מעיד על עצמי שלא מסרתי דבר על הגט שיבוטל הגט מחמתו, והריני פוסל כל עד או עדים שיעידו שמסרתי או שאמרתי שום דבר שיבוטל מחמתו גט זה או שיורע כחו של גט זה מחמת אותה מודעא או אותו דיבור.

הגה: ויש אומרים דסגי אם אומר שמבטל מודעא ומודעא דמודעא עד סוף כל מודעי (טור בשם הרא"ש), וכן נוהגין, אך טוב לכתחלה לחוש ולומר כסברא הראשונה.

 

סעיף ג

נהגו להצריך ביטול מודעא אף למגרש מרצונו.

הגה: ומיהו אם שכח מלבטל, כשר (מ"כ בשם הרא"ש), מאחר שמגרש מרצונו (מ"כ בשם מהר"ל). ונהגו עוד לבטל מודעי קודם שיצוה לכתוב קודם הנתינה (במרדכי). ואע"פ שיש אומרים שאם בטל הגט בין כתיבה לנתינה לא היה מועיל אחר כך ביטל מודעי לגרש באותו גט, ולכן אין מניחין אותו לילך עד שיתן הגט, אפילו הכי מחמירין גם כן לבטל מודעי בשעת נתינה (עיין בב"י).

 

סעיף ד

אם נשבע הבעל ליתן גט, צריך שיתירו לו קודם, שלא יהא דומה לאונס; אך ערבות יתן, אם ירצה, שאין זה דומה לאונס.

הגה: והוא הדין אם קבל קנין לגרש (פסקי מהרא"י סימן קע"ג). אבל אם קבל עליו קנסות אם לא יגרש, לא מקרי אונס, מאחר דתלה גיטו בדבר אחר, ויוכל ליתן הקנסות ולא לגרש (ב"י בשם תשובה וכן הוא במהרי"ק שם בפסקים). ויש מחמירין אפילו בכהאי גוונא (שם בתשובת הרשב"א), וטוב לחוש לכתחלה ולפטרו מן הקנס. אבל אם כבר גירש מפני זה, ואפילו גירש מכח שבועה שעשה מעצמו לגרש, הגט כשר, הואיל ומתחלה לא אנסוהו על כך (תשובת הריטב"א). יש אומרים דלא מקרי אונס אלא מה שאונסין לאדם עצמו, אבל אם אונסין לאחר עד שיגרש חבירו, אפילו אב על בנו או להיפך, לא מקרי אונס (תשובת הרשב"ץ). ויש מחמירין באב על בנו (ב"י). ועיין לקמן סימן קנ"ד מדינים אלו.

 

סעיף ה

הא דאינו גט כשהוא אנוס, הני מילי כשמסר מודעא. אבל אם לא מסר מודעא, אם אנסוהו שלא כדין, פסול. וכדין, כגון שהוא חייב להוציא ואינו רוצה, ואנסוהו בית דין עד שהוציא, הוי גט. ומצוה על כל בית דין שבכל מקום ובכל זמן לכופו לגרש לבטל המודעא.

 

סעיף ו

מי שמסר מודעא על הגט, מכין אותו מכת מרדות, מפני שגרם להיות ממזרים, שהרי הגיע הגט לידה ותנשא בו, ואחר זמן יבואו עדים שביטל בפניהם או שמסר מודעא בפניהם קודם שיכתוב הגט, ונמצא הולד ממזר.

הגה: ואפילו בטל המודעא בשעת נתינה, אפילו הכי משמתינן ליה, דיש לחוש שמא איכא דידעי במודעא ולא ידעי בביטול (תשובת הרא"ש כלל נ"ג וכך כתב הב"י בשם התוס').

 

סעיף ז

אנסוהו ישראל לגרש, שלא כדין, ואמר: רוצה אני, וגם ביטל המודעא, או לא מסרה, פסול; ואעפ"כ פסלה מן הכהונה.

 

סעיף ח

אנסוהו עובדי כוכבים לגרש, אם הוא חייב לגרשה מן הדין, פסול, ואף עפ"כ פסלה מהכהונה. ואם לא היה חייב לגרשה, מן הדין, אפילו ריח גט אין בו ולא נפסלה מהכהונה. (ואפילו אם קבל מעות על נתינת הגט, לא אמרינן משום זה נתרצה (הגהות אלפסי פרק המגרש).

 

סעיף ט

אם דחקו אותו בית דין של ישראל על ידי עובדי כוכבים, והיו עובדי כוכבים מכין אותו ואומרים: עשה מה שישראל אומרים לך, דינו כאנסוהו ישראל.

 

סעיף י

גט שמסר הבעל מודעא על נתינתו, ונתנה לה, ואחר כך ביטל מרצונו, ואמר לה: התגרשי בגט שנתתי לך כבר, אין צריך לחזור וליטלו ממנה.