לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קלה: צריך לקרות הגט קודם נתינה ולאחריו

סימן קלה: צריך לקרות הגט קודם נתינה ולאחריו

 סעיף א

העדים שנותנים הגט לפניהם צריכים לקרותו קודם נתינה. וטוב לקרותו גם לאחר נתינה; ואם לא קראוהו אלא לאחר נתינה בלבד, מגורשת.

הגה: וכן אם יעידו בטוב שזהו גיטה (בסדר הגט). ולכתחלה אנו נוהגין שהחכם המסדר הגט קורא אותו תחילה וסוף עם העדים, ואחר כך שואל לסופר אם זהו הגט שכתב לשמו ולשמה ולשם גרושין, ואח"כ שואל לכל אחד מהעדים אם מכיר חתימתו וחתימת חבירו, אם חתמו זה בפני זה (כ"ז מ"כ בקונטרס ובסדר גיטין).

 

סעיף ב

קראוהו ונתנוהו לבעל או לשלוחו, והכניסו לבית ידו ונתנו לה, צריך לקרותו פעם שנית קודם שיתנהו לה. ואם לא קראוהו, ונתנו לה וזרקתו לים או לאש, הרי זו מגורשת; הואיל וקראוהו תחילה אין חוששין לו שהחליפו. ולא עוד אלא אפילו אמר הבעל: שטר אחר היה ולא היה הגט שקראתם, אינו נאמן, והרי היא מגורשת. ואם הגט בידו ומראה אותו, נאמן, כל זמן שלא נשאת.

 

סעיף ג

הרי שלא קראו הגט תחלה, ונתנו לה בפניהם וזרקתו לאור או לים, אע"פ שהבעל אומר: כשר היה, הרי זו ספק מגורשת.

הגה: ואפילו אם נשאת, תצא (תוספות בלשון אחר וכך כתב הב"י בשם רשב"א ור"י ת"ה). אבל אם הגט עדיין יוצא מתחת ידה, אם נשאת לא תצא, אבל לא תנשא בגט זה מאחר שלא קראו אותו תיכף אחר הנתינה (כן משמע מר' ירוחם הנראה לי ודלא כב"י); ויש חולקין.

 

סעיף ד

נתן לה נייר חלק ואמר לה: הרי זה גיטך, אם לא בדקו הנייר במי נרא לראות אם היה שם דבר כתוב בו, אם יבדקו ותפלוט הכתיבה, הרי זו ספק מגורשת. ואם יבדקוהו ולא תפלוט הכתיבה, אין חשש גירושין.

 

סעיף ה

זרק לה הגט לחצרה לבין החביות, בפני עדים, ובקשו ומצאו מזוזה או שטר אחר, אין חוששין (לה), שזה שנמצא הוא שזרק. ואם נמצאו ב' או שלשה מזוזות או שטרות, חוששין שמא גט שזרק אכלוהו עכברים, והרי זו ספק מגורשת. במה דברים אמורים, כשלא קראוהו. אבל אם לאחר שקראוהו שהיה גט חזר הבעל ולקחו מידם וזרקו (לחצירה) לבין החביות, אפילו לא נמצא אלא מזוזה אחת או שטר אחד, הרי זה ספק מגורשת.