לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קמג: דין המגרש על תנאי

סימן קמג: דין המגרש על תנאי

 סעיף א

המגרש על תנאי, אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת; ואם לא נתקיים התנאי, אינה מגורשת; ואפילו הוא כהן, מותרת לו. וכבר נתבארו משפטי התנאים בסימן ל"ח.

 

סעיף ב

המגרש על התנאי כשיתקיים התנאי, תהיה מגורשת בשעה שיתקיים, לא בשעת נתינת הגט לידה. לפיכך יש לבעל לבטל הגט, או להוסיף על תנאו, או להתנות תנאי אחר, כל זמן שלא נתקיים התנאי הראשון, אע"פ שהגיע לידה. ואם מת הבעל, או אבד הגט, או נשרף, קודם שיתקיים התנאי, אינה מגורשת; ואם נשאת, תצא. ואם אמר לה: הרי את מגורשת מעכשיו, או מהיום, על תנאי כך וכך, או שאמר לה: הרי את מגורשת על מנת כך וכך (ועיין לקמן סי' קמ"ד סעיף ד' די"א דעל מנת לאו כמעכשיו דמי), כשיתקיים התנאי, תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה; לפיכך אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו משהגיע גט לידה, ואם אבד או נשרף, (ואפילו מת הבעל) קודם שיתקיים התנאי, הרי זו מקיימת התנאי אחר מותו, וכבר נתגרשה משעת נתינת הגט לידה. ולכתחלה לא תנשא קודם קיום התנאי, ואם נשאת, יפרוש ממנה עד שיתקיים התנאי. ומיהו בתנאי שהוא בידה, והוא בשב ואל תעשה, לא חיישינן שמא תעבור עליו, ולפיכך מותרת לינשא מיד, בתנאי דעל מנת או מעכשיו. ויש אומרים דאפילו לא אמר: מעכשיו ולא מהיום ולא על מנת, דינו כאומר: מהיום, משום דזמנו של גט מוכיח עליו, הילכך אזלינן בה לחומרא. (ויש אומרים דאפילו בתנאי דמעכשיו יכול לבטלו, ויש להחמיר) (עיטור וכן משמע בהרא"ש).

 

סעיף ג

אמר לה: על מנת שתתני לי מאתים זוז מכאן ועד שלשים יום, ומת בתוך השלשים יום, קודם שנתנם לו, אינה יכולה לקיים התנאי, שאם תתן ליורשיו אינו כלום, וכיון שכן, כיון ששלמו שלשים יום ולא נתנה לו, בטלו הגירושין וחולצת או מתייבמת. ואם אמר לה: על מנת שתתנו לי מאתים זוז, ולא קבע לה זמן, ומת קודם שתתן לו, אף ע"פ שאבד הגט או נקרע קודם שימות, הרי זו לא תנשא לזר עד שתחלוץ.

 

סעיף ד

אמר לה: על מנת שתתני לי מאתים זוז מכאן עד שלשים יום, ונתנה לו בתוך שלשים יום בעל כרחו, והוא אינו רוצה לקבל, הרי זה גט פסול, עד שתתן מדעתו.

 

סעיף ה

אמר לה: על מנת שתתני לי מאתים זוז מכאן ועד שלשים יום, וחוזר ואומר לה בתוך השלשים יום; הרי הם מחולים לך, אינה מגורשת, שהרי לא נעשה התנאי. ויש אומרים דהני מילי בשלא אמר לה אלא: הרי הם מחולים ליך, לבד, אבל אם אמר לה: להוי גיטא בלא שום תנאי, הרי זו מגורשת ואינו צריך ליטלו ממנה.

 

סעיף ו

אמר לה: על מנת שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני, ואבד אותו כלי או אותו בגד, או נגנב, אע"פ שנתנה לו אלף זוז בדמיו, אינו גט עד שתתן אותו כלי או אותו בגד עצמו, או שיאמר לה: ליהוי גיטא בלא שום תנאי. ויש מי שאומר שאם הוא מתרצה בקבלת הדמים, הוי גט.

 

סעיף ז

אמר לה: על מנת שתתני לי מאתים זוז מכאן עד שלשים יום, אפילו לא נתנה לו עד יום שלשים בסופו, מגורשת. ואם אמר לה בתחילה יום ראשון לחודש, ונתנה לו בסוף ליל ראשון לחודש השני, הרי זו ספק מגורשת.

 

סעיף ח

התנה עליה שתעשה דבר זה, סתם, הרי זה כמפרש יום אחר, הואיל ולא פירש כמה זמן תעשה. כיצד, אמר לה: הרי זה גיטיך על מנת שתעשי עמי מלאכה על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני, אם עשתה עמו מלאכה או אם שמשה את אביו יום אחד, או שהניקה בנו יום אחד, בתוך הזמן שהבן יונק בו והוא בתוך כ"ד חודש, הרי זה גט.

הגה: ויש אומרים דצריך לשמש האב כל ימי חייו, וצריכה להניק התינוק עד סוף כ"ד חדש (טור בשם הרא"ש). ואם מתו לאחר שהתחילה לקיים התנאי רק יום אחד, הוי גט (טור) מת הבן, או מת אביו קודם שתניק או שתשמש, אינו גט. אמר לה: על מנת שתניקי את בני או שתשמשי את אבי שתי שנים, הרי זו משלמת הזמן שפירש. מת הבן או האב בתוך הזמן שפירש, או שאמר האב: אין רצוני שתשמשני, אינו גט, שהרי לא נתקיים התנאי, וכן כל כיוצא בזה. (ויש אומרים דכל שאין העיכוב ממנה, הוי גט) (טור בשם ר"י), (ונראה לי דאזלינן בכל זה לחומרא).

 

סעיף ט

יש אומרים דכי אמרינן דהניקה או שמשה יום אחד הוי גט, לאו דוקא יום א', דאפילו בשעה אחת סגי. ויש מי שאומר דיום א' דוקא, כליל שבת ויומו.

 

סעיף י

הנותן גט לאשתו על תנאי שתתן לו מאתים זוז, וחזר והתנה עליה תנאי אחר בפני עדים שתשמש אביו שתי שנים, לא ביטלו דבריו האחרונים את הראשונים, אלא הרי זה כאומר לה: עשי אחד משני תנאים, רצה משמשת, רצה נותנת; ואין אחד מהראשונים ואחד מהאחרונים מצטרפים. אבל אם התנה עליה שתתן לו מאתים זוז, וחזר והתנה בפני שנים שתתן לו שלש מאות זוז, כבר ביטל התנאי של מאתים זוז, וצריכה ליתן שלש מאות זוז. וכן כל כיוצא בזה.

הגה: ויש אומרים דכל זה דווקא בשלא מסר לה גט לא בתנאי ראשון ולא בתנאי שני, אלא אחר שני התנאים מסר לה הגט בפני עדים הראשונים והאחרונים. אבל מסר לה הגט בשעת תנאי הראשון או השני, אותו תנאי דוקא (הר"ן פרק מי שאחזו).

 

סעיף יא

הרי זה גיטך והנייר שלי, אינה מגורשת, שאין זה כריתות. על מנת שתתני לי את הניר, הרי זו מגורשת, ותתן.

 

סעיף יב

התנה על דבר שאי אפשר לקיימו, כגון: על מנת שתעלי לרקיע, או שתרדי לתהום, או שתבלעי קנה של ארבע אמות, אינו תנאי, והגט גט. אבל אם התנה בדבר שאפשר לקיימו, אפילו באיסור, כגון על מנת שתאכלי בשר חזיר, הוי תנאי שאפשר שתאכלנו, ותלקה; ואין זה מתנה על מה שכתוב בתורה שאינו מתנה שתאכלנו עכ"פ, שאם לא תאכלנו לא תתגרש. במה דברים אמורים כשהאיסור תלוי בה לעבור עליו. אבל אם תלוי באחרים, שאמר לה: על מנת שתתבעלי לאבא, לא הוי תנאי, שאביו לא ישמע לה לעשות איסור.

 

סעיף יג

אמר לה: על מנת שלא תבעלי לאבא, ונבעלה לו, אינו גט. אבל כל זמן שאין עדים שנבעלה לו, אין חוששין שמא נבעלה לו (ומותרת להנשא, ואין חוששין שמא תבעל לו) (טור).

 

סעיף יד

אמר לה: על מנת שלא תנשא לאבא, ונשאת לו, הוי גט, שאין לו בה נשואין.

 

סעיף טו

אמר לה: על מנת שתנשאי לפלוני, אם נשאת לו, הרי זו מגורשת. אבל אמרו חכמים: לא תנשא לו, שלא יאמרו נשותיהם נותנים במתנה זה לזה.

הגה: ואפילו לא התנה עמה בפירוש שתנשא לפלוני, אלא שניכר שגירשה משום זה, כגון שאותו פלוני נתן לה ממון כדי לגרשה, והוא מעלה לה מזונות כדי שיקחנה, וכל כיוצא בזה (הגהות מרדכי בקדושין).

ואם נשאת, לא תצא. ואם נשאת לו תחלה, וגירשה, מותרת לכל, שהרי נתקיים התנאי, נשאת לאחר קודם שתנשא לאותו פלוני, תצא ממנו. ולא יחזור עולמית, וצריכה ממנו גט. והולד ממנו ממזר.

הגה: נשאת אחר כך לאותו פלוני שהתנה עמה הבעל, הוי גט למפרע ואין הבנים ממזרים (טור), אבל לא יחזירה עולמית משום דהוי כמחזיר גרושתו (טור בשם הרמ"ה). נתקדשה לאחר, תצא ולא תחזור לו אלא אחר מיתת הבעל, או שיתן לה גט אחר בלא תנאי (ג"ז שם).

 

סעיף טז

אמר לה: על מנת שלא תנשאי לפלוני עד זמן פלוני, הרי זה גט. ויש מי שאומר שלא תנשא עד שימות אותו פלוני. ויש מי שאומר שמותרת לינשא מיד, כיון שבידה לקיימו, שא"א לינשא לו אלא מדעתה. ואין תקנה להתירה (לאותו פלוני) אלא אם כן יקדשנה המגרש ויחזור ויגרשנה סתם (או שמת הבעל קודם שנשאת לשום אדם) (בב"י בשם הרשב"ץ). ואם נשאת לאחר, וגירשה אותו האחר, סתם, עדיין לא הותרה לאותו פלוני. ואם נשאת לו, נתבטל הגט, ובניה אף מהשני ממזרים.

 

סעיף יז

זינתה עם אותו פלוני, הולד כשר והגט כשר; שלא התנה אלא על נשואין.

 

סעיף יח

אמר לה: על מנת שתבעלי לפלוני, נתקיים התנאי שנבעלה לו, בין בזנות בין בנשואין, הרי זה גט. ולכתחלה לא תבעל לו, דהא אינה מגורשת עד שתבעל לו, נמצאת תחלת ביאה באיסור.

 

סעיף יט

על מנת שלא תבעלי לפלוני, הוי גט, ולא תנשא עד שימות אותו פלוני, דחיישינן שמא תבעל לו באונס.

 

סעיף כ

צריך שלא יתנה עליה תנאי שעומדת בו כל ימיה, כגון על מנת שלא תאכלי בשר או שלא תשתי יין לעולם, או כל ימי חייכי, שאם התנה כך אין זה כריתות. אבל אם אמר לה: כל ימי חיי, או כל ימי חיי פלוני, או עד ג' שנה, הרי זה גט. ויש מי שכתב שאפילו הרחיב הזמן יותר מכדי חיי האדם, כיון שהוא דבר פשוט, הרי זה גט.

 

סעיף כא

אמר לה: על מנת שלא תלכי לבית אביך עד זמן פלוני, אע"פ שהגט כשר והתנאי קיים, אין לשום אדם להשתדל בגט שינתן בתנאי זה, כי אי אפשר לעמוד על נפשה מלכת לבית אביה, ונמצא גט בטל ובניה ממזרים. ואם המגרש הוא מאותם שכופין להוציא, ולא רצה לגרש אלא בתנאי זה, כופין אותו לגרש בלא תנאי זה.

 

סעיף כב

אמר לה: על מנת שלא תנשאי לפלוני, ולא קבע זמן, אינו גט, שאין זה כריתות; דומה לאומר: על מנת שלא תשתי יין לעולם, או כל ימי חייכי. ויש אומרים שכיון שאין התנאי נמשך אלא כל ימי חיי, הוי ליה כאומר: על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני, שהיא מגורשת. ונקטינן כדברי שניהם, להחמיר.

 

סעיף כג

אמר לה: על מנת שלא תשתי יין זה לעולם, או שלא תעלי באילן זה או בכותל זה לעולם, ונשפך היין ונקצץ האילן ונפל הכותל, אין זה כריתות, מאחר שלא הותרה לעולם במה שנאסרה. ויש אומרים שכיון שאין התנאי נמשך אלא כל זמן שהיין קיים או האילן או הכותל קיימים, הרי זו כריתות, ונקטינן כדברי שניהם, להחמיר.