לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קמד: דין תנאי, ואם יש טענות אונס בגט

סימן קמד: דין תנאי, ואם יש טענות אונס בגט

 סעיף א

אמר לה: הרי זה גיטיך אם לא אבא בתוך שלשים יום, או שאמר: על מנת שלא אבא בתוך ל' יום, והיה בא בדרך בתוך ל' יום, וחלה או עכבו נהר ולא בא עד אחר ל' יום, הרי זה גט, אפילו עומד וצווח: הריני אנוס, שאין אונס בגיטין. ואף ע"פ שגילה דעתו שאין רצונו לגרש, כיון שלא התנה חוץ מאם יקראנו אונס, אבל אונס דלא שכיח כלל, כגון אכלו ארי או הכישו נחש או נפל הבית עליו, לא אסיק אדעתיה להתנות עליו, ומבטל הגט והיא זקוקה ליבם. (ושביה, הויא אונס דשכיח ואינו מבטל הגט מדלא התנה) (מרדכי פרק מי שאחזו).

 

סעיף ב

הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חדש, ולא אמר: מעכשיו ולא על מנת, ומת בתוך שנים עשר חדש, הרי זה ספק, וחולצת ולא מתייבמת.

 

סעיף ג

הרי זה גיטיך מעכשיו, אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חודש, ומת בתוך שנים עשר חודש הרי זו מגורשת. אבל אם יש לה יבם, ולא תנשא בלא חליצה עד שיעברו שנים עשר חדש; ואם נשאת, לא תצא.

 

סעיף ד

נתן לה גט בלילה ואמר לה: הרי זה גיטיך על מנת שתצא חמה מנרתקה, ומת בלילה, הרי זה ספק. ויש אומרים דאף בעל מנת נקטינן לחומרא, אלא אם כן אמר: מעכשיו, בהדיא.

 

סעיף ה

אמר: אם לא באתי עד שנים עשר חדש כתבו גט ותנו לאשתי, או שאמר: כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי עד י"ב חדש, אין כותבין תוך י"ב חדש, אפילו אם לא ירצו ליתנו עד אחר י"ב חודש ואם כתבוהו בתוך י"ב חודש, אע"פ שנתנוהו לה לאחר י"ב חודש, אינו גט. כתבו ונתנו לה לאחר י"ב חדש, ומת, אם מיתה קדמה לנתינת הגט, אינו גט. (ואם גט קודם למיתה, הוי גט) (טור). ואם הוא ספק איזה מהם קודם, הרי זו ספק מגורשת.

הגה: לא נתנו לה מיד אחר י"ב חדש, אלא זמן רב אח"כ, אע"פ שהעיכוב היה מצד האשה שלא רצתה לקבלו מיד, אפילו הכי הוי גט, ובלבד שיהיה הבעל חי (עיין בב"י).

 

סעיף ו

אמר: כתבו ותנו גט לאשתי אחר השבוע, אין כותבין אלא עד שנה מאחר השבוע. אמר: לאחר שנה, כותבין עד לאחר חדש משנה שנייה. אמר: לאחר החדש, כותבין עד לאחר שבת מחדש שני. אמר: לאחר השבת, כותבין עד סוף יום שלישי. אמר: כתבו ותנו לה קודם השבת, כותבין מים רביעי עד סוף יום ששי, ונותנים לה. הרי שאחרו אחר הזמן שאמר, ואחר כך כתבו ונתנו לה, הרי זו ספק מגורשת.

הגה: יש אומרים דאם אמר: אחר י"ב חדש, כאלו אמר: אחר שנה. אמר: לאחר שלשים יום, כותבין יום אחד אחר שלשים יום (הגהות אלפסי פ' מי שאוחז).

 

סעיף ז

התנה עליה שתתגרש כשיעבור מנגד פניה ל' יום, והיה הולך ובא הולך ובא, ולא נתייחד עמה, כשילך וישהה ל' יום, תהיה מגורשת; ואע"פ שהיה הולך ובא בתוך ל' יום, הואיל ולא נתייחד עמה, הרי זה גט כשר. במה דברים אמורים, כשהתנה ואמר: הרי היא נאמנת עלי שלא פייסתיה. אבל אם לא האמינה, חוששין שמא פייסה כשהיה הולך ובא, ומחלה לו, וחזר וביטל הגט כשפייסה, ומפני חשש זה יהיה הגט פסול. וכן האומר לאשה: הרי זה גיטיך לאחר י"ב חדש, והיה עמה במדינה, חוששין שמא פייסה, עד שתאמר: נאמנת עלי שלא פייסתיה. וכן כל התנאים שהם תלויים ברצונה, ואם רצתה ומחלה אותן לבעלה בטל הגט, חוששין לה שמא פייס, עד שיאמר: נאמנת עלי. במה דברים אמורים, במתגרשת מן הנשואין, שלבו גס בה. אבל במתגרשת מן האירוסין, אין חוששין לה שמא פייס. הרי זה גיטך מעכשיו, אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, אין חוששין שמא בסתר בא, שאין דרך בני אדם לבא בצינעא. ואם תם הזמן שקבע, ולא בא, הרי זו מגורשת. ויש שאף בזו חוששין שמא בסתר בא, אלא אם כן התנה בתחלה ואמר: נאמנת עלי לומר שלא באתי. וראוי לחוש לדבריהם לכתחלה, וכן המנהג להתנות בתחלה שתהא נאמנת לומר שלא פייס. ואם כשהתנה תלה ביאתו בעדים, שלא יתבטל הגט בבואו אלא אם כן יעידו עליו עדים שבא, ועבר הזמן ואין מעידים שבא, לדברי הכל אין חוששין שמא בא, אף ע"פ שלא האמינה.