לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קמה: דין שכיב מרע, ואם עמד ומת מחמת מקרה רע

סימן קמה: דין שכיב מרע, ואם עמד ומת מחמת מקרה רע

 סעיף א

הרי זה גיטיך אם מתי, או הרי זה גיטך אם מתי מחולי זה, או הרי זה גיטיך לאחר מיתה, אינו גט; ויש אומרים שהוא ספק.

 

סעיף ב

הרי זה גיטך מהיום, אם מתי; או מעכשיו, אם מתי, הרי זה גט, וכשימות תהיה מגורשת. ויותר טוב שיאמר: מעכשיו, משיאמר: מהיום, שאם אמר: מהיום, ומת בתוך היום, יש להסתפק שמא אין דעתו אלא בסוף היום, ואין גט לאחר מיתה.

 

סעיף ג

הרי זו גיטיך מעכשיו, או מהיום, ולאחר מיתה, ומת, הרי זה ספק מגורשת, שמא אחר שאומר: מעכשיו, חזר בו מלשון מעכשיו, וסמכה דעתו על לאחר מיתה.

 

סעיף ד

שכיב מרע שגירש, סתם, בלא תנאי דמהיום אם מתי, אין אומרים סתמו כפירושו, כמו שאנו אומרים במתנה, דגט שאני; ואם עמד, אינו חוזר.

 

סעיף ה

שכיב מרע שרוצה לגרש על תנאי אם ימות, כדי שלא תפול לפני יבם, ואם עמד לא תהיה מגורשת, אומר לה כשנותן לה הגט: אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהא גט מעכשיו ואם לא מתי לא יהיה גט, כדי שיהא התנאי כפול והן קודם ללאו, ולא יפתח פיו תחלה לפורענות, ואז יהיה בטל מיד כשיעמוד, אע"פ שלא יאמר: חוזרני בי. ואם ירצה שלא יתבטל מיד כשיעמוד, אלא עד זמן פלוני, יאמר: אם לא מתי עד זמן פלוני לא יהיה גט ואם מתי עד זמן יהא גט מעכשיו ואם לא מתי עד זמן פלוני לא יהא גט.

הגה: ויאמר לשון זה דוקא: אם מתי אם לא מתי וכו', ולא יאמר: אם אמות אם לא אמות, מאחר שהוא לשון חכמים. וע"ל סי' קנ"ד סעיף קל"א משמע כך.

 

סעיף ו

הרי זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה, ונפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו ארי וכיוצא בזה, ומת, אינו גט. אבל אם אמר: אם לא יעמוד מחולי זה, ונפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו ארי, הרי זו ספק מגורשת.

 

סעיף ז

הרי זה גיטיך מעכשיו ואם מתי מחולי זה, ועמד, והלך בשוק וחלה ומת, אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת, הרי זה גט, אפילו הלך בלא משענת; ואם לאו, אינו גט. ואם ניתק מחולי לחולי ולא עמד בשוק, הרי זה גט ואינו צריך אומד.

 

סעיף ח

שכיב מרע שנתן גט ואמר: מהיום אם מתי, סתם, והבריא, בטל גיטו; ולא אמרינן לעולם קודם שימות קאמר, אלא אם מתי מחולי זה קאמר, אבל אם מתוך בוריו התנה במהיום אם מתי, ודאי כל שמת בחייה קאמר, וכל אימת דמאית הרי זו מגורשת.

 

סעיף ט

עצה טובה על פי גדולי עולם לחוש לרמאין בגט שכיב מרע, שיאמר: אם מתי מעכשיו ועד יום פלוני והוא בכלל יהא גט; ולא יאמר: אם אמות מחולי זה, שיהא התנאי תלוי בחולי, שמא יבא אדם שאינו הגון וישתדל עם הרופא שיאמר שלא מת מאותו חולי אלא מחולי אחר שנעתק אליו, ויוציא לעז על הגט.

הגה: ויש אומרים דאין אנו בקיאין בזמן הזה, ולכן אין לסמוך בזמן הזה מאומדנות הרופאים. ויש אומרים דלכתחלה אין לגרש על ידי תנאי, רק יגרש סתם, ולקבל בחרם הקהלות או ליתן משכנות שכשיעמוד יחזרו וישאו זה את זה (מרדכי פרק מי שאחזו). ובכהן המגרש, צריך להתנות, שלא תהא אסורה לחזור לו, כדלעיל ריש סימן קמ"ג, או שיש לחוש לטירוף דעת החולה, יש לגרש בתנאי כדרך שנתבאר (סדר גיטין). אשה שנתגרשה על תנאי, ומת הבעל, אינה צריכה להתאבל עליו (שם במרדכי); אבל אין איסור בדבר אם רצונה להחמיר על עצמה לבכות עליו ולצאת אחר מטתו.

 

סעיף י

שכיב מרע שנתן גט לאחד ואמר לו: זכי בגט זה לאשתי, כדי שלא תפול לפני יבם, ומת קודם שיגיע לידה, הרי זו ספק מגורשת, וחולצת ולא מתייבמת.