לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קנב: דין שני עדים אומרים שנתגרשה, והאומרת: אשת איש הייתי ונתגרשתי

סימן קנב: דין שני עדים אומרים שנתגרשה, והאומרת: אשת איש הייתי ונתגרשתי

 סעיף א

הבעל שאמר: גרשתי את אשתי, אינו נאמן, וחוששין לדבריו ותהיה ספק מגורשת. ואפילו הודית לו שגירשה, אינם נאמנים.

 

סעיף ב

האומרת לבעלה: גרשתני, והוא מכחישה, נתבאר בסימן י"ז.

 

סעיף ג

שנים אומרים: נתגרשה, ושנים אומרים: לא נתגרשה, אפילו הבעל עומד והיא אומרת לו: גרשתני, הרי זו בחזקת אשת איש גמורה, מפני שהעדים סומכים אותה ואפשר שתעיז פניה. לפיכך אם נשאת, תצא והולד ממזר. במה דברים אמורים, כשאמרו: עכשיו נתגרשה, שהרי אומרים לה: אם אמת הדבר הוציאי גיטיך, אבל אם אמרו העדים: מכמה ימים נתגרשה, י"ל אבד הגט, והואיל והיא אומרת: גרושה אני בודאי, ושנים עדים מעידים לה, אע"פ שהשנים מכחישין אותה, אם נשאת לאחד מעדיה, לא תצא, שהרי היא ובעלה יודעים בודאי שהיא מותרת, וחזקה היא שאין מקלקלים עצמם. אבל נשאת לאחר, הואיל והדבר אצלו ספק, וכן אם אמרה: איני יודעת, תצא, והולד ספק ממזר. אבל כל היכא דליכא הכחשה, אלא שנים אומרים: נתגרשה עכשיו, ואמרין לה: אחזינן גיטיך, ואמרה: נאבד או נקרע, לא חיישינן לה.

 

סעיף ד

אמרו שנים: ראינוה שנתגרשה, ושנים אומרים: לא ראינוה, אפילו אם היו כלם שרוים בחצר א', הרי זו לא תנשא, ואם נשאת, לא תצא, והולד כשר, שבני אדם עשוים לגרש בצינעא.

הגה: ויש אומרים דאם אמרו שהיו כולם במעמד א', ושנים אומרים: לא ראינו, הוי הכחשה, דכולי האי לא עבדי בצינעא (תא"ו נכ"ג ח"ג).

 

סעיף ה

אחד אומר: נתגרשה, ואחד אומר: לא נתגרשה, לא תנשא, ואם נשאת, אם היתה בחזקת אשת איש, תצא בכל ענין. ואם לא היתה בחזקת אשת איש, אלא על פיהם, אם יש הכחשה בעדותן, כגון שאחד אומר: נתגרשה ואחד אומר: מעולם לא היו בה ספק גירושין, תנשא לכתחלה. ואם שניהם מעידים שהיא אשת איש, אלא שזרק לה גט, אחד אומר: קרוב לו. ואחד אומר: קרוב לה, אפילו אם נשאת, תצא.

 

סעיף ו

האשה שבאה ואמרה: אשת איש הייתי וגרושה אני, נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ויש אומרים דוקא כשאומרת כך בתוך כדי דיבור, אלא אם כן נתנה אמתלא לדבריה.

 

סעיף ז

אם יש עדים שהיתה אשת איש, אינה נאמנת לומר: גרושה אני, ואם נשאת, תצא. ואפילו אם נשאת קודם שבאו העדים שהעידו שהיתה אשת איש. אבל חוששין לדבריה ופסולה לכהונה לעולם; ואם מת, חולצת ולא מתייבמת.

הגה: באו עדים ואמרו: שמענו שהיא מגורשת, אין זה עדות להוציא מחזקתה, עד שיעידו שהיא גרושה (ריב"ש סימן תק"ד). אבל אם אין עדים שהיא אשת איש, רק אומרים: שמענו שנתקדשה ונתגרשה, דינו כקול בעלמא, וכדרך שנתבאר לעיל סי' מ"ו.

 

סעיף ח

היו לה שני עדים שהיא גרושה, אע"פ שאין שם גט, הרי זה תנשא לכתחלה.

 

סעיף ט

הוציאה גט מתחת ידה ואמרה: גרשני בעלי בזה, הרי זה נאמנת, ותנשא בו אף ע"פ שאינו מקוים, כמו שנתבאר בסי' (קמ"א וקמ"ב).

 

סעיף י

בא הבעל וערער, אם אמר: ממני נפל ומצאה אותו, אינו נאמן, שהרי הודה שכתבו לה, והרי הוא יוצא מתחת ידה. אבל אם אמר הבעל: על תנאי היה ועדיין לא נתקיים התנאי, (או) פקדון היה, או מעולם לא כתבתיו, או מזוייף הוא, יתקיים בחותמיו או בעדי מסירה, כמו שנתבאר בסי' (קמ"א וקמ"ב).

 

סעיף יא

ואם לא נתקיים, אינה מגורשת להיות מותרת לאחרים, אבל פסלה עצמה מכהונה.

 

סעיף יב

אשה שיש בידה מעשה בית דין, אינה יכולה לינשא בו עד שיוכרו חתימות ידי הבית דין.