לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן לח: המקדש על תנאי וכל דיני תנאי

סימן לח: המקדש על תנאי וכל דיני תנאי

 סעיף א

המקדש על תנאי, אם נתקיים התנאי, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת, בין שיהיה התנאי מן האיש בין שיהיה מן האשה.

 

סעיף ב

כל תנאי צריך להיות בו ארבע דברים, ואלו הן: שיהיה כפול, ושיהיה הן שלו קודם ללאו, ושיהיה התנאי קודם למעשה, ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו. ואם חסר התנאי אחד מהם, הרי התנאי בטל, וכאילו אין שם תנאי כלל, אלא תהיה מקודשת מיד, כאלו לא התנה כלל. (הזכיר לאו קודם להן וחזר והזכיר הלאו אחר הן, הוי תנאי כאילו הזכיר הן קודם ללאו) (הר"ן פרק מי שאחזו).

 

סעיף ג

כל האומר: מעכשיו, או על מנת, אינו צריך לכפול תנאו ולא להקדים תנאי למעשה, אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו. ויש חולקין ואומרים דאפילו באומר: מעכשיו, או על מנת, צריך להיות בתנאי כל הד' דברים.

הגה: ויש אומרים דאפילו לא פירש כל דיני תנאי, רק אמר סתם שמתנה כתנאי בני גד ובני ראובן, הוי תנאי גמור (הגהות מיימוני פ"ו).

 

סעיף ד

יש אומרים דלא בעי שיהיה בתנאי ארבעה דברים אלו אלא במקום דאתי מינייהו חומרא, ולא היכא דאתי מינייהו קולא.

הגה: ויש אומרים עוד דאף על גב דאיכא כל הני ד' דברים, בעינן ג"כ שיהיה התנאי בדבר אחד והמעשה בדבר אחר, אבל אם הכל הוא בדבר א', אינו תנאי (הרא"ש והטור). ויש לחוש לדבריו לחומרא. התנה עמה שתאכל חזיר או שאר איסור דאורייתא, מקרי אפשר לקיימו (טור). אבל התנה עמה שתבעל לאסור לה, מקרי אי אפשר לקיימו, שאחר לא יתרצה לה (שם). אבל אם התנה עמה שפלוני יתן לו חצירו, או ישיא בתו לבנו, מקרי אפשר לקיימו, דהרי תוכל ליתן לפלוני ממון הרבה עד שיתרצה לדבר (גם זה שם). (ועיין לקמן סי' קמ"ג סעיף י"ב).

 

סעיף ה

התנה בשעת הקדושין שלא יהא לה שאר וכסות, תנאו קיים, ואינו מתחייב לה בהם. אבל אם התנה שלא יתחייב בעונה, תנאו בטל וחייב בה.

הגה: דכל המתנה על מה שכתוב בתורה, ואינו ממון, תנאו בטל (ד"ע). ויש אומרים דכל מאי דתיקון רבנן הוי כמ"ש בתורה (הגהת מיימוני ריש הכותב).

 

סעיף ו

נתן לה פרוטה ואמר לה: התקדשי לי בזה על מנת שאתן ליך מנה, כשיתקיים התנאי יחולו הקדושין למפרע, אע"פ שלא אמר: מעכשיו, שכל האומר: על מנת, כאומר: מעכשיו, דמי. ואם קבלה קדושין מאחר קודם שיתקיים התנאי, ואחר כך נתקיים התנאי, אין קדושי השני כלום. ואם אמר לה: על מנת שאתן ליך מנה תוך ל' יום, אם נתן לה תוך ל' יום, הוו קדושין למפרע; ואם לא נתן תוך ל' יום, אינה מקודשת, ואם קבלה קדושין מאחר תוך ל' יום, מקודשת ואינה מקודשת עד ל' יום, וכי שלמו ל' יום, אם לא קיים ראשון תנאי, פקעי קדושי קמא וגמרי קדושי בתרא ואינה צריכה גט מראשון. ואם קיים ראשון תנאו, אינה צריכה גט משני.

 

סעיף ז

לא אמר לה: על מנת, אלא אמר: אם אתן ליך מנה תוך ל' יום תהא מקודשת לי בפרוטה זו, אין הקדושין חלים אלא משעה שנתנו לה. לפיכך אם קדשה אחר קודם שיתקיים התנאי, מקודשת לשני. (וע"ל ס"ס ט', בסמוך).

 

סעיף ח

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי על מנת שירצה אבי, רצה האב, מקודשת; לא רצה, או ששתק או שמת קודם שישמע הדבר, אינה מקודשת.

 

סעיף ט

על מנת שלא ימחה אבי, שמע ומיחה, אינה מקודשת; לא מיחה, או שמת, הרי זו מקודשת. (ועיין בסמוך ס"ס י'). מת הבן ואח"כ שמע האב, מלמדין את האב שיאמר: איני רוצה, כדי שלא יהיו קדושין ולא תפול לפני יבם. ויש אומרים דאומר: על מנת שירצה, דינו כאומר: על מנת שלא ימחה. ויש מי שאומר שדינו כאומר: על מנת שישתוק.

 

סעיף י

אמר: על מנת שיאמר: הן, אף על פי שאמר בתחלה: איני רוצה, כל שחזר ואמר: הן, נתקיים התנאי. (ולכן לעולם הוי ספק, עד שימות האב). והאומר: על מנת שישתוק, אם שתק בשעת שמיעה, מקודשת, אף על פי שחזר ומיחה.

הגה: מיהו אם לא היה בביתו כששמע, וכשבא לביתו מיחה, הוי מחאה, דמה ששתק בתחלה משום שלא היה בביתו (כך משמע בריב"ש סי' י"ד וקנ"ג). ואם מיחה בשעת שמיעה, אפילו חזר ונתרצה, אינה מקודשת. מת האב עד שלא שמע, מקודשת. והאומר: על מנת שלא ימחה, כל זמן שמיחה נתבטל התנאי, ואפילו נתרצה בשעת שמיעה. (ויש אומרים דאם אמר: הן, פעם אחת, שוב אינו יכול למחות) (טור).

 

סעיף יא

מת הבן, מלמדין את האב שימחה, כדי שלא תזקק ליבם.

 

סעיף יב

אמר לה: התקדשי בפרוטה על מנת שאעשה עמך כפועל או אדבר עליך לשלטון, אם יש עדים שעשה עמה כפועל או דבר עליה לשלטון, מקודשת בודאי; ואם אין עדים, מקודשת מספק.

 

סעיף יג

לא נתן לה כלום, ואמר לה: התקדשי לי בשכר שאעשה עמך כפועל או שאדבר עליך לשלטון, אינה מקודשת, שישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והוה ליה מקדש במלוה.

 

סעיף יד

על מנת שיש לי מנה, אם ידוע בעדים שיש לו מנה, מקודשת בודאי; ואם אין ידוע, מקודשת מספק, אפילו הוא אומר: אין בידי.

 

סעיף טו

על מנת שיש לי מנה ביד פלוני, אם ידוע בעדים שיש לו מנה ביד פלוני, מקודשת בודאי; ואם אין ידוע, מקודשת מספק, אפילו אומר אותו פלוני: אין לו בידי.

 

סעיף טז

על מנת שיאמר פלוני שיש לי מנה בידו, אמר: יש לו בידי, מקודשת; לא אמר: יש לו בידי, אינה מקודשת.

 

סעיף יז

על מנת שיש לי מנה במקום פלוני, אם יש לו באותו מקום, הרי זו מקודשת; ואם אין לו באותו מקום שאמר: הרי זו מקודשת מספק, שמא יש לו באותו מקום והוא מתכוין לקלקלה.

 

סעיף יח

על מנת שאראך מנה, אינה מקודשת עד שיראנה מנה שלו. ואפילו הראה לה מנה שיש לו בעסקא מאחרים, אינה מקודשת.

הגה: ויש אומרים דאפילו הגיע מחלקו מן הריוח מנה, אינה מקודשת, מאחר שעדיין לא חלקו (ר"ן פרק האומר). הראה לה מנה משלו, והיא משועבדת לבעל חוב, מקודשת (ר"י בשם הרמ"ה). לא היה לו בשעת קדושין, והרויח אח"כ והראה לה, יש אומרים דמקודשת (טור). אבל באומר לה: על מנת שיש לי, לכולי עלמא  בכהאי גוונא אינה מקודשת (סברת הרב), ולא חיישינן דילמא מראה לה בתר הכי למהוי ספק קדושין (טור). אמר לה: על מנת להביא לה ר' זוז, דינו כמו בעל מנת שאראך מנה, וצריך להיות משלו (הרשב"א בתשובה, הובאה בב"י).

 

סעיף יט

על מנת שיש לי בית כור עפר, אם יש עדים שיש לו, הרי זו מקודשת; ואם לאו, הרי זו מקודשת מספק, שמא יש לו והוא אומר: אין לי, כדי לקלקלה.

 

סעיף כ

הרי את מקודשת לי בזה על מנת שיש לי בית כור עפר במקום פלוני, אם יש לו באותו מקום, מקודשת בודאי; ואם לאו, מקודשת מספק, שמא יש לו שם והוא מתכוין לקלקלה.

 

סעיף כא

על מנת שאראך בית כור עפר, הרי זו מקודשת, ויראנה; ואם הראה ששכר מאחרים, או שלקח באריסות, אינה מקודשת.

הגה: אבל אם יש לו קרקע שמעלה ממנה מס, הרי היא מקודשת, דהא הקרקע שלו, ובלבד שיהא לו בכדי בית כור עפר שאינו מעלה מס, דעביד מעשה שיהא לו בית כור עפר שלו גמור משמע (הר"ן פ' האומר).

 

סעיף כב

היה לו בית כור עפר והיו בו בקעים עמוקים י' טפחים או סלעים גבוהים י' טפחים, אם היו הבקעים מלאים מים, הרי הן כסלעים ואין נמדדין עמו, מפני שאינם ראויים לזריעה; ואם אינם מלאים מים, נמדדין עמו, מפני שאינם ראויים לזריעה; ואם אינם מלאים מים, נמדדים עמו, מפני שהם ראויים לזריעה. ובור מלא מים, אע"פ שאינו בר זריעה, נמדד עמו.

 

סעיף כג

בית כור עפר שאמרו, צריך שיהיה במקום אחד. (וסלעים ובקעים אינן מפסיקין, אע"פ שאינן נמדדים עמו). (הר"ן פרק האומר בשם הרשב"א). אבל אם היה בשנים אינן בג' מקומות מחולקים לגמרי, אינן מצטרפין.

 

סעיף כד

על מנת שאני עשיר, ונמצא עני, או עני ונמצא עשיר; על מנת שאני כהן ונמצא לוי, או לוי ונמצא כהן; נתין ונמצא ממזר, או ממזר ונמצא נתין; בן עיר ונמצא בן כרך, בן כרך ונמצא בן עיר; על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק, רחוק ונמצא קרוב; על מנת שיש לי שפחה או בת גדולה או אופה, ואין לו; על מנת שאין לו ויש לו; על מנת שיש לו אשה ובנים ואין לו; על מנת שאין לו ויש לו; בכל אלו, או שאמר: התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש, או דבש ונמצא מים כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אחר כך, בכל אלו והדומה להם, אפילו אמרה: בלבי היה להתקדש לו אפילו לא יתקיים התנאי, אינה מקודשת, לא שנא אם קבלה היא הקדושין, לא שנא אמרה לשליח לקבלם בתנאי ושינה השליח. וכן אם הטעתו, אפילו אמר: בלבי היה לקדשה אף על פי שהטעני, אינה מקודשת.

הגה: אלא אם כן אמרה כן בפירוש בשעת הקדושין ושמע הבעל ושתק (טור). וכן אם היא הטעתו (ואמר בפירוש: ואע"פ שלא יהיה כן), קדושיו קדושין. אבל אם כנסה סתם ואמר: כסבור הייתי שהיא כהנת, והיא לויה, או לויה והיא כהנת, עשירה והיא עניה, עניה והיא עשירה, הרי זו מקודש.

 

סעיף כה

על מנת שאני יודע לקרות, צריך שיקרא התורה ויתרגם אותה תרגום אונקלוס הגר. (ויש אומרים דאם יודע לקרות ולתרגם ג' פסוקים, סגי). ואם אמר לה: על מנת שאני קראה, צריך להיות יודע תורה, נביאים וכתובים בדקדוק יפה.

 

סעיף כו

על מנת שאני יודע לשנות, צריך להיות יודע המשנה. (ויש אומרים דאם יודע מדרשי התלמוד, מקודשת) (טור בשם הרא"ש). ואם אמר: על מנת שאני תנאה, צריך להיות יודע לקרות המשנה וסיפרא וספרי ותוספתא של רבי חייא.

 

סעיף כז

על מנת שאני תלמיד, כל ששואלין אותו דבר אחד בתלמודו, ואומרו, אפילו בהלכות החג שמלמדים אותו ברבים מדברים הקלים סמוך לחג כדי שיהיו כל העם בקיאין בהם.

 

סעיף כח

על מנת שאני חכם, כל ששואלים אותו דבר חכמה, דהיינו דבר התלוי בסברא, בכל מקום, ואומרה.

 

סעיף כט

על מנת שאני גבור, כל שחביריו מתיראים ממנו מפני גבורתו.

 

סעיף ל

על מנת שאני עשיר, כל שבני עירו מכבדים אותו מפני עשרו.

 

סעיף לא

על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור, הרי זו מקודשת מספק, שמא הרהר תשובה בלבו.

 

סעיף לב

על מנת שאני רשע, אפילו צדיק גמור, הרי זו מקודשת מספק, שמא הרהר ע"א בלבו.

 

סעיף לג

על מנת שאני בן עיר, ונמצא בן עיר ובן כרך; על מנת שאני בשם, ונמצא בשם ובורסקי (פי' אומן לעבד העורות); על מנת ששמי יוסף, ונמצא שמו יוסף ושמעון; הרי זו מקודשת. אבל אם אמר לה: על מנת שאין שמי אלא יוסף, ונמצא שמו יוסף ושמעון; שאיני אלא בן עיר, ונמצא בן עיר ובן כרך; שאיני אלא בשם, ונמצא בשם ובורסקי, אינה מקודשת.

 

סעיף לד

המקדש את האשה וחזר בו מיד הוא או היא, אע"פ שחזרו בתוך כדי דיבור, אין חזרתם כלום והרי היא מקודשת.

 

סעיף לה

המקדש על תנאי, וחזר אחר כמה ימים וביטל התנאי, אע"פ שביטלו בינו לבינה שלא בפני עדים, בטל התנאי והרי היא מקודשת סתם. וכן אם היה התנאי מן האשה וביטלה אותו בינה ובינו, בטל התנאי. לפיכך המקדש על תנאי ובעל סתם, או כנס סתם, הרי זו צריכה גט אע"פ שלא נתקיים התנאי, שמא ביטל התנאי כשבעל או כשכנס. (ואם קדשה אחר, צריכה גט משניהם) (ד"ע).

 

סעיף לו

אמר לה: התקדשי לי בפרוטה זו על מנת שאתן ליך מנה, ואח"כ אמר שאינו רוצה לקיים תנאו לעולם, אין כופין אותו לקיימו, אלא קידושיו בטלים ואינה צריכה גט. ומכל מקום בעל נפש לא ישאנה בלא גט, שמא אח"כ אמר שרוצה לקיים התנאי, לקלקלה על השני. ואם אמר שעדיין רוצה לקיימו, אין יכולים לכופו כל י"ב חדש, כדין זמן שנותנים לבתולה, ומי"ב חדש ואילך כותבין עליו אגרת מרד. ואם מת קודם שיתקיים התנאי, אפילו חליצה לא בעיא. ואם מחלה היא התנאי בחיי המקדש, גמרו הקדושין מיד, כאלו קיימו. וכל זה כשלא כנסה, אבל כנסה, מקודשת מיד, דמסתמא בשעת כניסה לחופה מחלה לתנאי, וחייב ליתן לה כתובתה.

 

סעיף לז

מי שהלך למדינת הים וקידש על תנאי: אם באתי מכאן עד י"ב חדש תהיה מקודשת מעכשיו, וקודם שהלך נתרצו שניהם להאריך הזמן, ועברו י"ב חדש ולא בא, ובא קודם הזמן האחרון, הוי קדושין, דכל מעשה שנעשה על תנאי יכול לבטל התנאי (או להוסיף או לגרוע ממנו) (הרא"ש ור' ירוחם). ואפילו נתאכלו המעות, הוו קדושין למפרע כשנתקיים תנאי השני.

 

סעיף לח

בקדושין, תנאי שהוא לטובתו, כגון על מנת שאין בה מומין או שאין עליה נדרים, יכול לבטלו. אבל אם הוא לטובת האשה, כגון על מנת שאתן ליך מאתים זוז, נהי שהתנאי יכול לבטל, מכל מקום אינה מקודשת אם לא יתן לה מאתים זוז.

 

סעיף לט

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני, כלומר שלא תאסר עליו, אלא תהיה אשת איש לכל העולם ולפלוני כפנויה, הרי זו מקודשת מספק. אבל אם אמר לה: הרי את מקודשת לי על מנת שתהיה מותרת לפלוני, הרי זה מקודשת ותהיה אסורה עליו כשאר העם, מפני שהתנה בדבר שאי אפשר לקיימו.

הגה: אם חולקין אם נתקיים התנאי או לא, יש אומרים דכל תנאי שהוא בקום עשה אין אחד מהם נאמן לומר שקיים תנאי שהיה עליו לקיים, אלא צריך עדים; אבל תנאי שהוא בשב ואל תעשה, כל אחד מהם נאמן, אם אין שכנגדו מכחישו (הר"ן פרק האומר בשם האחרונים). ויש אומרים דאפילו בקום עשה נמי נאמן, כל שאין כנגדו מכחישו (הרמב"ן ור"י).