לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן מ: דין המקדש לאחר זמן, כגון לאחר שתלד ודומיו

סימן מ: דין המקדש לאחר זמן, כגון לאחר שתלד ודומיו

 סעיף א

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי בפרוטה זו לאחר ל' יום, אף על פי שנתאכלו המעות בתוך ל' יום, הרי זו מקודשת לאחר ל' יום; ואם חזר בו בתוך השלשים יום, או חזרה היא, אינה מקודשת.

הגה: ויש אומרים דאם קדשה בשטר ואינו בעין לאחר ל' יום, אלא נקרע או נאבד תוך ל', אינה מקודשת (הר"ן פ' האומר). המקדש אשה על ל' יום, מקודשת לעולם (שם).

 

סעיף ב

בא שני וקדשה בתוך ל' יום, הרי זו מקודשת לשני לעולם, לפי שבשעה שקדשה השני לא היתה מקודשת ותפסו בה קידושי שני ונעשית אשת איש, ולאחר השלשים יום כשיבואו קדושי ראשון ימצאו אותה אשת איש, ונמצא הראשון כמי שקידש אשת איש שאין קדושין תופסין בה. (אבל אם מת השני או גירשה תוך ל', חזרו קדושי ראשון (טור בשם יש אומרים) ולכן צריכה גט מן הראשון, ויש חולקין) (טור בשם הרא"ש).

 

סעיף ג

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי בפרוטה זו מעכשיו ולאחר ל' יום, ובא אחר וקידשה בתוך השלשים יום, הרי זו מקודשת מספק לשניהם; לפיכך שניהם נותנים גט, בין בתוך הל' יום ובין לאחר הל' יום.

 

סעיף ד

אמר לה: הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום, ובא אחר ואמר: הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום, ובא אחד ואמר: הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר י' ימים, אפילו הם מאה, על הסדר הזה, קדושי כולם תופסין בה וצריכה גט מכל אחד ואחד, מפני שהיא ספק מקודשת מכולן.

 

סעיף ה

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי בפרוטה זו לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, לאחר שתמות אחותיך, אינה מקודשת, לפי שאינו יכול עתה לקדשה.

 

סעיף ו

האומר ליבמה: הרי את מקודשת לי בפרוטה זו לאחר שיחלוץ ליך יבמיך, הרי זו ספק מקודשת.

 

סעיף ז

הנותן שתי פרוטות לאשה ואמר לה: הרי את מקודשת לי היום באחת, ובאחת לאחר שאגרשך, הרי זו מקודשת, וכשיגרש אותה תהיה ספק מקודשת. אבל אם נתן פרוטה לאשת איש ואמר לה: הרי את מקודשת לאחר שתתגרש, או אם נתן פרוטה לאשתו ואמר לה: הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך, אינו כלום.

 

סעיף ח

האומר לחבירו: אם תלד אשתך נקבה תהא מקודשת לי, אינו כלום; ולהרמב"ם וקצת מפרשים, אם היתה אשת חבירו מעוברת והוכר העובר, הבת מקודשת, וצריך לחזור ולקדשה מאביה לאחר שתולד, כדי שיכניסנה בקדושין שאין בהם דופי.