לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן נו: כמה זמן נותנים לארוסה

סימן נו: כמה זמן נותנים לארוסה

 סעיף א

המארס אשה, ושהה כמה שנים, ותבעה לנשואין והרי היא נערה, נותנים לה י"ב חדש מיום התביעה לפרנס את עצמה ולתקן מה שהיא צריכה לה, ואח"כ תנשא. תבעה אחר שבגרה, נותנים לה שנים עשר חדש מיום הבגר. וכן אם קדשה ביום הבגר, נותנין לה שנים עשר חדש מיום הקדושין, שהוא הבגר. קדשה אחר שבגרה, אם עברו עליה שנים עשר חדש בבגרותה ואח"כ נתקדשה, אין נותנין לה אלא שלשים מיום התביעה. וכן המארס את הבעולה, נותנין לה שלשים מיום התביעה.

 

סעיף ב

כשם שנותנין זמן לאשה משתבעה הבעל לפרנס את עצמה, כך נותנין זמן לאיש לפרנס את עצמו משתבעה האשה אותו; וכמה זמן נותנין, כמו שנותנין לה, אם י"ב חדש י"ב חדש, ואם שלשים יום שלשים יום.

 

סעיף ג

הגיע זמן שנתנו לאיש ולא נשאה, נתחייב במזונותיה אע"פ שלא כנס. ואם עכבו אונס, כגון שחלה הוא או היא, או שפירסה נדה, או שהגיע זמן באחד בשבת שאינו יכול לכנוס, אינו חייב לזונה.

הגה: ודוקא שחלה תוך הזמן, אבל הגיע הזמן ולא כנסה, ואח"כ חלה, חייב במזונותיה אף על גב דהשתא הוא אונס (מרדכי ריש כתובות ובפרק החולץ).

 

סעיף ד

המארס את בתו קטנה, ותבעה הבעל לנשואין, בין היא בין אביה יכולין לעכב שלא תנשא עד שתגדיל ותעשה נערה, ואם רצה לכנוס, כונס, ואין ראוי לעשות כן.

הגה: ואם היא ובעלה מתרצים לכנוס, והאב מת, אין הקרובים יכולים למחות, אע"פ שהיא חולנית והוא ממהר לכנוס כדי ליורשה (מרדכי פרק האיש מקדש).