לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן נז: היה לה חצר בדרך ונכנסה עמו

סימן נז: היה לה חצר בדרך ונכנסה עמו

 סעיף א

הבעל קודם לכל אדם בירושת אשתו. ומאימתי יזכה בירושתה, משתצא מרשות האב, ואע"פ שעדיין לא נכנסה לחופה, הואיל ונעשית ברשות בעלה, יירשנה. כיצד, האשה שנתארסה ומסרה אביה לבעלה, או לשלוחי בעלה, או מסרוה שלוחי האב לבעלה או לשלוחיו, ומתה בדרך קודם שתכנס לחופה, אע"פ שהנדוניא עדיין בבית אביה, בעלה יורשה. (ועיין לעיל סוף סי' נ"ב ולקמן סי' קי"ח. ויש חולקין אם הנדוניא לא הגיע לידו) (טור בשם ר"ת). וכן אם הלך האב או שלוחי האב עם הבעל, ונכנס עמה בדרך לחצר ונתייחד עמה שם לשם נשואין, ומתה, הרי זה יירשנה בעלה. אבל אם עדיין האב עם הבעל להוליכה לבית בעלה, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, או עם הבעל, אפילו נכנס הבעל עמה לחצר ללון כדרך שלנין עוברי דרכים בפונדק אחד, הואיל והאב או שלוחיו עמה, ועדיין לא נתייחד עמה לשם נשואין, אם מתה יירשנה אביה, אע"פ שנדוניתא בבית בעלה. וכן אם היתה בוגרת או יתומה או אלמנה, והלכה היא בעצמה מבית אביה לבית בעלה, ואין עמה לא בעלה ולא שלוחיו, ומתה בדרך, אין הבעל יורש אותה.

הגה: ויש אומרים דבחצר שלו, או של שניהם, סתם ייחוד הוי לשם נשואין (הר"ן פרק נערה); וחצר שלה, או שאינה של שניהם, סתם ייחוד הוי ללון (המ"מ בשם הרמב"ן והרשב"א).