לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קיב: מזונות הבנות ממה ניזונות ועד כמה, וכל דיניהם

סימן קיב: מזונות הבנות ממה ניזונות ועד כמה, וכל דיניהם

 סעיף א

מתנאי כתובה שתהיינה הבנות נזונות מנכסי אביהם אחר מותו, עד שיתארסו או עד שיבגרו.

הגה: אפילו לא נכתב בכתובה, או אפילו אין לה כתובה. ובמקום שאין כותבין כתובה (טור). ויש אומרים דאפילו במקום שכותבין כתובה ואין להם שטר כתובה, ואפילו מחלה אמם כתובתה בפירוש, יש לבנות מזונות (הראב"ד פי"ט דאישות). וכן אם נתגרשה האם, אפילו הכי חייב במזונות הבנות.

 

סעיף ב

בת הניזונת מנכסי אביה לאחר מותו, מעשה ידיה ומציאתה לעצמה.

 

סעיף ג

נתארסה בעודה קטנה, איבדה מזונות מן האחין והארוס חייב במזונותיה.

הגה: ויש אומרים דלא אבדה מזונות אלא כשתתארס משהיא נערה (כך כתב המ"מ פרק י"ט בשם ר"ח והרשב"א). ויש אומרים דוקא שנתארסה מעצמה, אבל נתארסה מדעת אחיה לא אבדה מזונות (טור בשם הרמ"ה).

 

סעיף ד

נשאת הבת, או מיאנה או נתגרשה או נתאלמנה, אפילו היא שומרת יבם, הואיל וחזרה לבית אביה ועדיין לא בגרה, הרי זו נזונית מנכסי אביה עד שתבגר או עד שתתארס.

הגה: ויש אומרים דוקא מן האירוסין, אבל משנשאת שוב אין לה מזונות (טור). ויש אומרים עוד דוקא בחיי אביה, דכשמת אביה היתה ברשותו, אבל לאחר מיתת אביה אבדה מזונות מיד שנתארסה (טור בשם הרא"ש), וכן נראה עיקר.

 

סעיף ה

יבם אשת אחיו וילדה לו בת, אם לא היה לאחיו נכסים, הבת נזונות מנכסי אביה. אבל אם היו לאחיו נכסים, וכן בת שנייה וכן בת אנוסתו אפילו נולדו לו אחר שנשאה, וכן בת ארוסתו שנולדה לו בעודה ארוסה ואחר כך נשאת, אין להן מזונות אחר מיתת אביהן, אבל בחייו הוא חייב במזונותן כדין שאר הבנים והבנות בחיי אביהן.

 

סעיף ו

פוסקין לבת מזונות וכסות ומדור מנכסי אביה, כדרך שפוסקין לאלמנה. ומוכרין למזון הבנות וכסיתן בלא הכרזה, כדרך שמוכרין למזון האלמנה וכסותה; אלא שהאשה פוסקין לה לפי כבודה וכבוד בעלה, ולבת פוסקין לה דבר המספיק לה בלבד. ואין הבנות נשבעות.

 

סעיף ז

עכשיו שכתובה נגבית אפילו ממטלטלים, גם הבנות נזונות מהם. ואינם ניזונות אלא מבני חרי, אבל לא ממשעבדי, כגון אם מכר האב או נתן האב במתנת בריא או אם הבנים אחר מיתת אביהם מכרו או משכנו או נתנו, אינן נזונות מהן.

 

סעיף ח

אין הבנות נזונות ממשעבדים, אפילו קנו ממנו, ואפילו היו בשעת קנין, כגון שגירשה והיו לה בנות ממנו והחזירה וקנו ממנו. ויש מי שאומר דהני מילי כשקנו מנו בשעת נשואין בכלל מה שקנו ממנו בתנאי כתובה, אבל אם קנו ממנו לאחר נשואין על מזון הבנות, ניזונות אף ממשעבדי.

 

סעיף ט

אם פסק עם האשה שיתפרנסו הבנות אף אחר שיבגרו, נזונות ממשעבדי.

 

סעיף י

מי שצוה בשעת מיתתו: אל יזונו בנותי מנכסי, אין שומעין לו. ואם בשעת נישואין התנה שלא יזונו מנכסיו, הוי בכלל תנאי שבממון, וקיים.

 

סעיף יא

מי שמת והניח בנים ובנות, יירשו הבנים כל הנכסים והם זנים אחיותיהם עד שיבגרו או עד שיתארסו.

הגה: ואין מחייבים הבנים לצמצם במזונות, אלא אם ירצו יותירו במזונות. ומכל מקום אם רואים בית דין שהבנים מכלין הממון ואין משגיחין בישוב העולם, חייבים בית דין להשגיח בתיקון הבנות ולהפריש להן חלקן (טור). במה דברים אמורים, כשהניח נכסים שאיפשר שיזונו מהם הבנים והבנות כאחד עד שיבגרו הבנות, ואלו הם הנקראים נכסים מרובים. אבל אם אין בנכסים שהניח אלא פחות מזה, מוציאים מהם מזונות לבנות עד שיבגרו, ונותנים השאר לבנים. ואם אין שם אלא כדי מזון הבנות בלבד, נזונות מהם עד שיבגרו או עד שיתארסו, והבנים ישאלו על הפתחים.

הגה: ויש אומרים דאסור לבנים למכור אפילו נכסים מרובים, אם לא שהוא לצורך פדיון שבוים וכיוצא בזה; אבל בנכסים מועטים, אפילו בכהאי גוונא אסור (מרדכי פרק מי שמת). ואם עברו ומכרו יתבאר לקמן סעיף י"ד.

 

סעיף יב

במה דברים אמורים, כשהניח קרקע. אבל אם לא הניח אלא מטלטלין, אם הנכסים מועטים יזונו אלו ואלו יחד עד שיכלו, דכיון שאינן נזונות אלא בתקנת הגאונים די שתהיינה כבנים ולא שיפה כחן יותר מהבנים. ואם הניח מטלטלין ומקרקעי, והמקרקעי הם מועטים וע"י המטלטלים יהיו מרובים, יירשו הבנים.

הגה: מיהו במקום שכותבין בכתובות מטלטלין אגב קרקע, איכא למימר דמטלטלין הוי כמו קרקע (ב"י), וכמו שיתבאר לעיל סימן קי"א סעיף י"ד.

 

סעיף יג

היו מרובים ובשעת מיתה נתמעטו אחר כך, כבר זכו בהם הבנים ויש להם דין מרובים.

 

סעיף יד

היו מועטים בשעת מיתה ונתרבו אחר כך, הבנים יורשים אותם כדין מרובים.

הגה: ויש אומרים אפילו עמדו כבר בדין ופסקו להם דין נכסים מועטים, כיון שנתרבו חזרו לדין מרובים, ואפילו חזרו אחר כך ונתמעטו יש להם דין נכסים מרובים ונתמעטו (טור). ואפילו לא נתרבו, אם קדמו הבנים ומכרו נכסים מועטין, מכרן קיים.

הגה: ונדחו הבנות אפילו ממעות שקבלו מן המקח (טור בשם הרא"ש). ויש אומרים דדוקא קודם שהחזיקו הבית דין הבנות בנכסים (טור בשם רש"י והרא"ש).

 

סעיף טו

היו הנכסים מרובים ויש עליו חוב או חיוב מזונות בת אשתו או חיוב עישור נכסים לפרנסת בתו, וכשיוציא אחד מאלו ישארו מועטים, יש להם דין מרובים. אבל כתובת האלמנה ממעטת ועושה אותה מועטים. ומזונות האלמנה, יש אומרים שממעטים ויש אומרים שאין ממעטים.

 

סעיף טז

הניח אלמנה ובת ממנה או מאשה אחרת, ואין בנכסים כדי שיזונו שתיהן, האלמנה ניזונית והבת תשאל על הפתחים. ויש חולקין, כמו שנתבאר בסימן צ"ג.

 

סעיף יז

מזונות הבת קודמת לכתובת בנין דכרין.

 

סעיף יח

מי שמת והניח בנות גדולות וקטנות, ולא הניח בן, אין אומרים: יזונו הקטנות עד שיבגרו ויחלקו שאר נכסים בשוה, אלא כלן חולקות.