לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן עג: שחייב בכסות ומדור וכלי בית לאשתו

סימן עג: שחייב בכסות ומדור וכלי בית לאשתו

 סעיף א

כסותה כיצד, חייב ליתן לה בגדים הראויים לה בימות הגשמים ובימות החמה, בפחות שלובשת כל אשה בעלת בית שבאותה המדינה. ואם באותו מקום אין דרך לצאת אשה לשוק עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה, נותן לה רדיד הפחות שבכל הרדידין. (ואשה לא תרגיל עצמה לצאת הרבה, שאין יופי לאשה אלא לישב בזויות ביתה) (טור). ובכלל הכסות, שהוא חייב ליתן לה כלי בית ומדור שהיא יושבת בו. ומה הם כלי בית, מטה מוצעת ומפץ (פי' כעין מחצלת) או מחצלת לישב עליה, וכלי אכילה ושתיה כגון קדרה וקערה וחבית ופך ונר וכוס ובקבוק וכיוצא בהן.

 

סעיף ב

המדור ששוכר לה, בית של ארבע אמות על ארבע אמות, ותהיה רחבה חוצה לו, ויהיה לו בית הכסא חוץ ממנו.

 

סעיף ג

ומחייבין אותו ליתן לה תכשיטיה, כגון בגדי צבעונין להקיף על ראשה ופדחתה, ופוך (פי' כחול שחור) ושרק

הגה: (פי' צמר גפנים שצובעים אותו בחריע ומעבירין אותו על פני כלות שתתראנה אדומות, ערוך), וכיוצא בהן.

 

סעיף ד

במה דברים אמורים, בעני שבישראל. אבל בעשיר, כל דברים הללו נותן לה לפי עשרו.

 

סעיף ה

אם קצרה ידו ליתן לה אפילו בעני שבישראל, כופין אותו להוציא, (ותהיה הכתובה חוב עליו עד שיעשיר). (טור וע"ל סימן ע' סעיף ג').

 

סעיף ו

בניו ובנותיו עד בני שש, חייב ליתן להם כסות וכלי תשמיש ומדור, ואינו נותן להם כפי עשרו, אלא כפי צרכן בלבד.

 

סעיף ז

כל מי שיש לו עליו מזונות, בין בחייו בין אחר מותו, יש לו כסות וכלי בית ומדור; וכל שבית דין מוכרים למזונותיו, מוכרים לכסות וכלי ביתו ומדורו.

 

סעיף ח

דין הבעל עם אשתו בטענת הכסות והכלים ושכר המדור, כדינם בטענות המזונות; אם אמר הוא: נתתי, והיא אומרת: לא נתן.

 

סעיף ט

מי שמשכן כסות אשתו, אינה יכולה להוציא מידו בלא כלום (ועיין לקמן ס"צ).