לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן עד: המדיר אשתו מכמה דברים

סימן עד: המדיר אשתו מכמה דברים

 סעיף א

הדירה שלא תתקשט, ותלאו בתשמיש, שאמר: קונם הנאת תשמישך עלי אם תתקשטי, תתקשט מיד ותאסר בתשמיש, ויקיים ז' ימים ואז יוציא ויתן כתובה. ויש אומרים שאם הדירה שלא תתקשט, בעניות, שנה אחת יקיים, יותר מכן יתיר נדרו או יוציא ויתן כתובה; ובעשירות, ל' יום יקיים, יותר מכן יתיר את נדרו או יוציא ויתן כתובה.

 

סעיף ב

נדרה היא שלא תתקשט, או שאמרה: קונם תשמישך עלי אם אתקשט, ושמע ולא היפר לה, יוציא ויתן כתובה. (ועיין עוד חילוקי דינים אלו ביורה דעה סימן רל"ה).

 

סעיף ג

אסר הבעל כלי שכניו עליו, או כליו על שכניו, כדי שלא תשאילם ולא תשאל מהן; או שאמרה היא: קונם תשמישך עלי אם אשאל משכני כלים או אשאילם מכלי, ושמע וקיים לה, יוציא מיד ויתן כתובה. ואם אמר הוא: קונם תשמישך עלי אם תשאל מהם כלים או תשאילם, אי אפשר לה שלא תשאל מהם ולא תשאילם, והרי היא נאסרה מיד, ויוציא לאחר ז' ימים ויתן כתובה. ואם היא אסרה כלי שכיניה עליה כדי שלא תשאל מהם, או שאסרה על עצמה כלי בעלה שלא תוכל להשאילם, כדי שלא יחזיקו להם טובה, או שנדרה שלא לארוג בגדים נאים לבניו, והוא אינו יכול להפר שאין זה מדברים שבינו לבינה, ואסורה לארוג ולשאול ולהשאיל כלים, תצא בלא כתובה, מפני שמשיאתו שם רע בשכניו.

 

סעיף ד

נדרה שלא תלך לבית אביה, ותלאתו בתשמיש, שאמרה: קונם תשמישך עלי אם אלך לבית אבי, שאם לא תלאתו בתשמיש אלא אמרה: קונם בית אבי עלי, אינו יכול להפר, אלא כיון שתלאתו בתשמיש יכול להפר, וכיון ששמע ולא הפר, יוציא מיד ויתן כתובה. ואם הוא אומר: קונם תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך יותר מחדש, אם הוא דר עמה בעיר, או יותר מרגל אם הוא דר בעיר אחרת, יקיים ז' ימים ואז יוציא ויתן כתובה.

 

סעיף ה

נדרה היא ואמרה: קונם הנאת תשמישך עלי אם אלך לבית האבל או לבית המשתה, ושמע ולא הפר, יוציא מיד ויתן כתובה.

 

סעיף ו

ואם הדיר הוא, שאמר: קונם הנאת תשמישך עלי אם תלכי, יוציא לאחר שבעה ימים ויתן כתובתה. ואם טוען: הדרתיה בשביל בני אדם פרוצים המצויים שם, אם הוחזקו שם, נאמן; ואם לאו, אינו נאמן.

 

סעיף ז

הדירה שלא תלך למרחץ, בכרכים שבת אחת, ובכפרים שתי שבתות, שלא תנעל מנעל בכפרים שלשה ימים, ובכרכים מעת לעת, יתר על כן (יתיר את נדרו או) יוציא ויתן כתובה.

 

סעיף ח

הדירה ואמר לה: קונם תשמישך עלי אם תלכי לבית המרחץ, בכרכים יותר משבת אחת, ובכפרים יותר משתי שבתות; או אם תנעלי מנעל בכפרים יותר מג' ימים, ובכרכים יותר מעת לעת, ימתין ז' ימים ואח"כ יוציא ויתן כתובה.

 

סעיף ט

האומר לאשתו: אין רצוני שיבואו לביתי אביך ואמך, אחיך ואחיותך, שומעין לו, ותהיה היא הולכת להם כשאירע להם דבר; ותלך לבית אביה פעם אחת בחדש, ובכל רגל; ולא יכנסו הם לה, אלא אם אירע לה דבר, כגון חולי או לידה.

 

סעיף י

וכן היא שאמרה: אין רצוני שיבואו לבית אביך ואמך, אחיך ואחיותך, ואיני שוכנת עמהם בחצר אחד, מפני שמריעין לי ומצירין לי, שומעין לה.

הגה: ודוקא שנראה בבית דין שיש ממש בדבריה, שהם מרעין לה וגורמין קטטה בינה לבעלה; אבל בלאו הכי, אין שומעין לה, דהא המדור אינה שלה רק של בעלה (המ"מ פרק י"ג דאישות). ונוהגין להושיב עמהם איש או אשה נאמנים, ותדור עמהן עד שיתברר על ידי מי נתגלגל הריב והקטטה.

 

סעיף יא

האיש שאמר: איני דר במבוי זה מפני שבני אדם רעים, או פריצים, או עובד כוכבים בשכונתי, ואני מתירא מהם, שומעין לו, ואע"פ שלא הוחזקו בפריצות; ואפילו היה המדור שלה, מוציאין אותה ממנו.

 

סעיף יב

וכן היא שאמרה כן, אע"פ שהוא אומר: איני מקפיד עליהם, שומעין לה. (איש המכה את אשתו או היא מקללתו, עיין דינו לקמן סימן קנ"ד).