לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן צד: חיוב דירת אלמנה וכסותה, ואם אמרה שיתנו לה מזונות בבית אביה

סימן צד: חיוב דירת אלמנה וכסותה, ואם אמרה שיתנו לה מזונות בבית אביה

 סעיף א

כדרך שניזונת אלמנתו מנכסיו, כך נותנין לה כסות וכלי תשמיש ומדור, או יושבת במדור שהיתה בו בחיי בעלה.

הגה: ואינה משמשת בכל הבית עם היורשים, רק נותנין לה מדור מיוחד לפי כבודה, בבית (הר"ן פ' נערה בשם הרשב"א והמ"מ פי"ח) ויש אומרים דיכולין ליתן לה מדור הראוי פה בבית אחר (כן משמע במרדכי פרק הנושא ובפרק נערה שנתפתתה). ואין האלמנה יכולה להשכיר מדור שלה לאחרים (תשובת הרשב"א ובהר"ן פרק הנושא).

ומשתמשה בכרים ובכסתות, בעבדים ושפחות שנשתמשה בהם בחיי בעלה (כשהיה בעלה במדינת הים) (בהר"ן פרק נערה).

 

סעיף ב

נפל המדור, אין היורשין חייבין לבנותו. ואם אמרה: הניחו לי ואני אבננו משלי, אין שומעין לה; וכן לא תחזק בדקו ולא תטחה אותו, אלא תשב בו כמו שהוא או תצא.

 

סעיף ג

ואם נפל, אפילו בנאוהו יורשין, אבדה זכותה ממנו.

 

סעיף ד

יורשין שמכרו מדור אלמנה, לא עשו כלום.

 

סעיף ה

נפל הבית, או שלא היה לבעלה בית אלא בשכר, נותנין לה לפי כבודה, וכן מזונותיה וכסותה לפי כבודה. ואם היה כבוד בעלה גדול, נותנין לה כפי כבודו.

 

סעיף ו

אלמנה שאמרה: איני זזה מבית אבי, פסקו לי מזונות ותנו לי שם, יכולין היורשין לומר: אם את אצלנו יש לך מזונות, ואם לאו אין אנו נותנין לך אלא כפי ברכת הבית. ואם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והם ילדים, נותנין לה מזונות המספיקים לה לבדה והיא בבית אביה. (ויש אומרים שאין זה טענה אלא באשת אב שאינה אמם) (טור בשם הרמ"ה).

 

סעיף ז

חייבים לפרוע בשבילה כסף גולגלתה ומס שעליה, כדרך שפרע בעלה בשבילה. אבל אין חייבין בפדיונה, ולא ברפואתה שיש לה קצבה, ולא בקבורתה.