לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קנז: דיני גרים ומומר, ואיזה נקרא אח ליבום

סימן קנז: דיני גרים ומומר, ואיזה נקרא אח ליבום

 סעיף א

מי שיש לו אח מאביו, אפילו הוא ממזר או עובד עבודת כוכבים, ואפילו הוא קטן, משיצא ראשו ורובו לאויר העולם קודם שימות אחיו, הרי זה זוקק (פי' קושר מענין והוא אסורים בזיקים) (איוב לו, ח) את אשתו ליבום. אפילו הוא גוסס או פצוע מכות שאינו יכול לחיות מהם לא תנשא כל זמן שהוא חי. אבל אם הוא אחיו מאמו, או שנולד אחר מותו, יבמתו מותרת לשוק. וכן אם היה לו אח מהשפחה או מהנכרית, אינו זוקק את אשתו, אע"פ שהיתה לידתו בקדושה, הואיל והורתו היתה שלא בקדושה.

 

סעיף ב

אפילו קרוב או אשה או עבד או קטן שהוא מכיר ונבון, נאמנים לומר: זה פלוני אחי פלוני מאביו, וזו היא יבמתו, חולצים או מיבמים על פיהם.

 

סעיף ג

גרים שנתגיירו ועבדים שנשתחררו, אין להם אחוה כלל, אפילו אחד מהם הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, והשני הורתו ולידתו בקדושה. ואפילו הם תאומים ונולדו בקדושה, אין להם אחוה עד שיהיו שניהם הורתם ולידתם בקדושה.

 

סעיף ד

נפלה לפני יבם מומר, יש מי שמתיר אם היה מומר כשנשאה אחיו; ואין לסמוך עליו.

הגה: מיהו אם עברה ונשאת בלא חליצה, כי לא ידעה שהיה לה יבם, ואח"כ נודע שיש לה יבם מומר, לא תצא (מהר"י מינץ סי' ב'). ויש אומרים דוקא אם חלץ לה לבסוף (מהרי"ו סי' נ"ד ובנימין זאב). היו לה שני יבמים, אחד מומר והוא הגדול, ואחד קטן והוא ישראל, לא תחלוץ אלא מן הישראל; ואפילו בדיעבד לא מהני מן המומר (כן השיב מוהר"ם וכך כתב מהרא"י ומהרי"ק). אבל אם הוא אנוס, מהני בדיעבד (ריב"ש סימן א'). והמקדש אשה ויש לו אח מומר, יכול לקדש ולהתנות בתנאי כפול שאם תפול לפני המומר ליבום שלא תהא מקודשת (מהרא"י ברי"ן).

 

סעיף ה

אם המת היה מומר, אשתו זקוקה לאחיו. (והוא הדין זרעו שיש לו מישראלית) (ב"י וד"ע).

 

סעיף ו

לא היה מוחזק באחים, ואמר: יש לי אחים, אינו נאמן. בא אחד ואמר: אני אחיו, אינו נאמן; ואפילו עד אחד (או קרוב) מעיד עליו שהוא אחיו. אינו נאמן להוציאה מחזקתה.

 

סעיף ז

היה מוחזק באחים, ואמר בשעת מיתתו: אין לי אחים, אינו נאמן. וכן אם אמר על מי שהוחזק אחיו, אין זה אחי, אינו נאמן.

 

סעיף ח

לא היה מוחזק באחים, ויצא קול שיש עדים שיעידו שיש לו אחים, והעדים במדינה אחרת, אפילו אמר הוא בשעת מיתתו: אין לי אח, הרי זו חוששת, ותמתין עד שיבואו עדים שאמרו, וישאלו.

 

סעיף ט

אשה שאין לבעלה בן ולא אח, וחמותה וחמיה במדינת הים, ומת בעלה, מותרת לינשא; ולא חיישינן שמא ילדה חמותה זכר והיא זקוקה לו. אבל אם יצאתה חמותה מכאן מעוברת, חוששין שמא ילדה זכר והיא זקוקה לו.

 

סעיף י

אשה שמת בעלה, והיה לו בן במדינת הים, הרי זו מותרת לזר, ואין חוששין שמא מת הבן, אלא העמד אותה על חזקתה. (יבם אסור לדור עם חלוצתו, אם לבו גס בה, כמו ארוס וארוסתו) (תשובת הרשב"א סימן ר"ט); ודוקא לאחר שחלץ, אבל קודם שחלץ, שרי (מהר"ם פאדוואה סי' ז').