לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קסא: מי שהיו לו אחים רבים או נשים רבות, שמתו ונפלו נשותיהם לפניו,

סימן קסא: מי שהיו לו אחים רבים או נשים רבות, שמתו ונפלו נשותיהם לפניו,

 סעיף א

מי שהיו לו נשים רבות, ומת ולו אח, ביאתה או חליצתה של אחת מהם פוטרת כולן, ואין היבם יכול לייבם אלא אחת מהן.

 

סעיף ב

היו בהן פסולות לכהונה, אם בא לחלוץ אינו חולץ אלא לפסולה ולא לכשרה.

 

סעיף ג

היו לו אחים רבים, ונפלו נשותיו לפניהם, אחד מיבם או חולץ לאחת מהיבמות, והותרו שאר הצרות.

 

סעיף ד

מצוה על הגדול ליבם (או לחלוץ) לא רצה (או שאי אפשר לו לחלוץ או לייבם כגון שהיה נשוי אחותה) (ריב"ש סי' קנ"ט), חוזרין על כל האחים זה אחר זה דרך גדילתן. לא רצה, חוזרים אצל הגדול ואומרים לו: עליך המצוה, או חלוץ או יבם. לא רצה לא לחלוץ ולא ליבם, כופין אותו לחלוץ ואין כופין אותו לייבם.

הגה: ואפילו אם נשבע הגדול שלא לייבם ולא לחלוץ, כופין אותו ולא לקטן. ומכל מקום מתירין השבועה לגדול, אע"פ שאינה חלה, משום מראית העין (שם בריב"ש).

 

סעיף ה

אמר הגדול: המתינו עד שיגדיל אחי הקטן, או שהיה אחיו חרש ואמר: המתינו עד שיבריא, או שהיה אחיו גדול ממנו במדינת הים ואמר: המתינו עד שיבא, אין שומעין לו.

 

סעיף ו

לא רצה הגדול ליבם אלא לחלוץ, והקטן ממנו רוצה ליבם, ביאת קטן עדיפא. אבל אם אין שניהם רוצים ליבם, אלא לחלוץ, חליצת הגדול עדיפא.

הגה: ועיין לקמן סימן קס"ה דבזמן הזה מצות חליצה קודמת. ואפילו למאן דאמר יבום קודם, אם היא אינה חפצה ביבום רק בחליצה, חליצת הגדול קודם (ת"ה סימן ר"כ).

 

סעיף ז

אף על פי שמצוה בגדול ליבם, אי קדם הקטן וייבם זכה.

הגה: והוא הדין אם חלץ לה הקטן, מהני בדיעבד (עיין שם). אבל לכתחלה צריכה להדר אחר הגדול, ולתת לו חלקו בממון, כמו שיתבאר לקמן סי' קס"ה.

 

סעיף ח

היו לו ארבעה אחים, ומתו, ונפלו נשותיהם לפניו, אם היה עשיר ויכול לזונן, אם ירצה ליבם את כלם, מיבם; ואם לאו, חולץ למי שירצה מהן, ומיבם למי שירצה מהן, אחת מכל בית.

 

סעיף ט

יבמה שנשארה זקוקה לשני אחים, והגדול הוא מאנוסי הזמן, והשני יהודי, היהודי קודם לחלוץ. ואם קדם האחר וחלץ, הותרה לשוק (ועיין לעיל סימן קנ"ז סעיף ד').