לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קסו: מצות יבום שתלך היבמה אחר היבם, ושיקדשנה, ואם כינס בביאה באיזו ביאה היא נקנית

סימן קסו: מצות יבום שתלך היבמה אחר היבם, ושיקדשנה, ואם כינס בביאה באיזו ביאה היא נקנית

 סעיף א

היבמה הולכת אחר היבם במקום שהוא שם, ובית דין נותנים לו עצה ההוגנת לשנים, אם לייבם אם לחלוץ.

הגה: ודוקא שהיבם במקום דידתו, והוא במקום בית דין; אבל אם הלך למקום אחר, אין כופין היבמה לילך אחריו (נ"י סוף פרק זה בורר). וכן אם הוא דר בין העובדי כוכבים או בין הדיוטות שאין יודעין סדר חליצה, אין לדיינין לילך אחריו, אלא כופין אותו לילך למקום וועד, ויפטור יבמתו (הגהות אלפסי פ' מצות חליצה).

 

סעיף ב

מן התורה אין צריך לקדשה, אלא בא עליה. וחכמים תקנו שלא יבא עליה עד שיקדשנה בפני עדים, בכסף או בשטר, והוא נקרא מאמר.

הגה: ואם קדשה בשטר, נמי מקרי מאמר (מכל מקום). ואפילו נתן לה פרוטה ואמר לה: הרי את מקודשת לי בזו ובקדושי אחי, הרי זו מקודשת, דהוי כמלוה ופרוטה (ריב"ש סימן קס"ג). וצריכה גם כן חופה אחר קדושין, כמו שאר אשה. ויכול לעשות מאמר על ידי שליח, כמו בשאר קדושין (שם סימן א'). ואם בא עליה בלא מאמר, קנה, ואין צריך לחזור ולקדש, ומכין אותו מכת מרדות. (ודוקא שבא עליה בפני עדים).

 

סעיף ג

אין עושין בה מאמר, אלא מדעתה. וקטנה שנתאלמנה מהאירוסין, אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה.

 

סעיף ד

כותב לה כתובה, ואין נכסי היבם משועבדים לה, שכתובתה על נכסי בעלה הראשון. ואם אין לראשון נכסים, כתובתה על נכסי היבם.

 

סעיף ה

נולד לו בן ממנה, אינו צריך לקרותו על שם אחיו המת.

 

סעיף ו

כתובת יבמים צריכה שרטוט, מפני הפסוקים שכותבים בה (ועיין בטור סי' זה טופס הכתובה).

 

סעיף ז

הבא על יבמתו, בין בשוגג, בין לשום זנות, בין שאנסוהו עובדי כוכבים והדביקוהו ביבמתו בעל כרחו ע"י קושי, בין שהיה הוא מזיד והיא שוגגת או אנוסה, בין שהיתה היא מזידה והוא שוגג או אנוס, בין שהיא ערה או ישנה, קנה, אפילו בהעראה.

 

סעיף ח

במה דברים אמורים, כשנתכוין לשם ביאה בעלמא, ואפילו לא נתכוין אלא לביאת בהמה. אבל אם לא נתכווין לשם ביאה כלל, כגון שהוא ישן או שיכור שאינו מכיר כלום, או שנתכוין להטיח בכותל והטיח ביבמתו, או שנתקשה לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו, לא קנה. וכן אם הדביקוהו ביבמתו בלא קישוי, אלא באבר מת, לא קנה.

 

סעיף ט

במה דברים אמורים שביאת שוגג קנה, ביבמתו שנפלה לו מן הנשואין. אבל אם נפלה לו מהאירוסין, יש אומרים שלא קנה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה, ויש מי שאומר דהוא הדין להעראה. (יש אומרים שהבא על יבמתו צריך לברך: אשר קדשנו במצותיו וציונו על ביאת יבמה) (טור בשם העיטור).