לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן נו: דין עניית הקדיש על ידי הקהל

סימן נו: דין עניית הקדיש על ידי הקהל

 

סעיף א
יש לכוין בעניית הקדיש.
הגה: ולא יפסיק בין יהא שמיה רבא למברך. (הגהות אשר"י בשם א"ז כתב דלפי' ראשון לא יפסיק בין שמיה לרבא, ולפי' ר"י אין להפסיק בין רבא למברך).
ולענות אותו בקול רם ולהשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש.
הגה: ויש לעמוד כשעונין קדיש וכל דבר שבקדושה. ומי שבא לבהכ"נ ושומע הקהל עונין קדיש, עונה עמהם. אף על פי שלא שמע שליח צבור שאמר יתגדל וכו'. (הגהות חדשים במרדכי דברכות). וגם השליח ציבור צריך לומר יהא שמיה רבא, וכשמתחיל יתגדל יש לומר ועתה יגדל נא כח וגו' (במדבר יד, יז) זכור רחמיך וגו' (תהילים כה, ו).
 
סעיף ב
כששליח צבור אומר יתברך, כל העם עונים: אמן. וכן כשאומר בריך הוא, וכן כשאומר ואמרו אמן. ולא נהגו לומר אמן אחר יתברך, ולא אחר בריך הוא, ולא יפסיק בין בריך הוא לעילא מכל ברכתא וכו'.
 
סעיף ג
העונים עד לעלמי עלמיא בלבד טועים הם, כי אסור להפריד בין עלמיא ליתברך.
 
סעיף ד
כשאומר החזן יתגדל, כורע; וכן ביהא שמיה רבא, וכן בבריך הוא, וכן באמן.
 
סעיף ה
לאחר שסיים הקדיש פוסע ג' פסיעות ואחר כך אומר: עושה שלום וכו'.