לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קנח: דיני נט"י לסעודה

סימן קנח: דיני נט"י לסעודה

 

סעיף א
כשיבא לאכול פת שמברכין עליו: המוציא, יטול ידיו אפילו אינו יודע להם שום טומאה, ויברך: על נטילת ידים. אבל לפת שאין מברכין עליו המוציא, כגון לחמניות (פי' סטורט"י בלע"ז) דקות, או פת הבאה בכסנין (פי' פת עשויה עם צוקארו ושקדים ואגוזים), ואינו קובע סעודתו עליהם, אין צריך נטילת ידים.
 
סעיף ב
יש מי שאומר שאם אינו אוכל אלא פחות מכביצה, יטול ידיו ולא יברך.
 
סעיף ג
אם אוכל פחות מכזית, יש מי שאומר שאין צריך נטילה.
 
סעיף ד
אם אוכל דבר שטיבולו באחד משבעה משקין שסימנם: י"ד שח"ט ד"ם (דהיינו: יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים) ולא נתנגב, ואפילו אין ידיו נוגעות במקום המשקה, צריך נטילה בלא ברכה.
הגה: ואפילו אינו מטבל רק ראש הירק או הפרי, אפילו הכי יטול בלא ברכה (ב"י).
 
סעיף ה
הנוטל ידיו לפירות, הרי זה מגסי הרוח.
הגה: ודוקא שנוטלן בתורת חיוב, אבל אם נוטלן משום נקיות, שלא היו ידיו נקיות, מותר (הגהת סמ"ק).
ובשר צלי, יש מי שנראה מדבריו אע"פ שמוהל טופח עליו, דינו כפירות; ותבשיל מחטים, והם נגובים, דינו כפירות.
 
סעיף ו
השותה אינו צריך ליטול אפילו ידו אחת. (וע"ל סי' ק"ע).
 
סעיף ז
נטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה, ואח"כ רוצה לאכול לחם, יש מי שנראה מדבריו שאין אותה נטילה עולה לו, ואינו צריך לומר אם נטל ידיו שלא לאכול ואח"כ נמלך, ואכל.
הגה: ואם לא הסיח דעתו, יטול בלא ברכה (ד"ע) אם נגע באכילתו במקומות המטונפות בגופו, יחזור ויטול ידיו. תשובת רשב"א סימן תקצ"ב וקצ"ג, ועיין לקמן סימן קס"ד (כפול לקמן, ושם נתבאר דצריך ג"כ לחזור ולברך).
 
סעיף ח
מי שהיה במדבר או במקום סכנה ואין לו מים, פטור מנטילת ידים.
 
סעיף ט
צריך ליזהר בנט"י, שכל המזלזל בנטילת ידים חייב נידוי, ובא לידי עניות, ונעקר מן העולם.
 
סעיף י
אעפ"י ששיעורם ברביעית, (פירוש רביעית הלוג, דהיינו שיעור ביצה וחצי), יוסיף ליטול בשפע, דאמר רב חסדא: אנא משאי מלא חפני מיא, ויהבו לי מלא חפני טיבותא.
 
סעיף יא
מברך קודם נטילה, שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן; ונהגו שלא לברך עד אחר נטילה, משום דפעמים שאין ידיו נקיות, ומפני כך מברכין עליהם אחר ששפשף ידיו, שכבר ידיו נקיות קודם שיטול עליהם מים שניים.
הגה: גם יכול לברך עליהם קודם נגוב, שגם הנגוב מן המצוה, ומקרי עובר לעשייתן (הגהות אשירי פ"ק); ואם שכח לברך עד אחר נגוב, מברך אח"כ.
 
סעיף יב
וינגבם היטב קודם שיבצע, שהאוכל בלי נגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא.
 
סעיף יג
המטביל ידיו, יכול לאכול בלא נגוב, והוא הדין לנוטל ידיו בבת אחת ושופך עליהם רביעית מים בבת אחת, או שנטל ידו אחת ושפך עליה רביעית וכן שפך על חברתה.