לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קנט: באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו

סימן קנט: באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו

 

סעיף א
אין נוטלים לידים אלא בכלי; וכל הכלים כשרים, אפילו כלי גללים (פי' כלים עשויים מרפש בקר ועפר), וכלי אבנים, וכלי אדמה; וצריך שיהא מחזיק רביעית; ואם ניקב בכונס משקה, דהיינו שאם ישימו אותו על משקים יכנסו בתוכו דרך הנקב, והוא גדול מנקב שהמשקים שבתוך הכלי יוצאים בו, אז בטל מתורת כלי ואין נוטלים ממנו לידים ואפילו אם הוא מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה.
 
סעיף ב
והני מילי שנוטל דרך פיו למעלה, שמה שממנו מן הנקב ולמעלה אינו חשוב ככלי, ונמצא שאין המים באים ע"י מהכלי; אבל אם נוטל דרך הנקב, שרי, כיון שמחזיק רביעית ממנו ולמטה.
 
סעיף ג
כלי שמחזיק רביעית כשסומכים אותו, ואם לא יסמכוהו ישפכו המים ולא ישאר בו רביעית, אינו כלי; הלכך, מגופה של חבית שהיא חדה ואינה מקבלת רביעית שלא מסומכת, אין נוטלים ממנה; ואם הרחיבה מלמטה עד שמקבלת רביעית כשהיא יושבת שלא מסומכת, נוטלים ממנה.
 
סעיף ד
חמת וכפישה, שהם מיני נאדות של עור שתקנן ועשה להם בית מושב, נוטלים מהם; אבל שק וקופה שהתקינן לשבת בלא סמיכה וזפתן בזפת עד שהם מקבלים משקים, אין נוטלין מהם לידים, לפי שאינם עשויין לקבל משקים; והוא הדין לכובעים של לבדים (פי' בגד קשה פילטר"ו בלע"ז), אפילו כשהם קשים כ"כ שמקבלים מים ואינם זבים מהם, מכל מקום אינם עשוים לקבל מים; ומכל מקום ע"י הדחק מותרים, שעוברי דרכים רגילים לשתות בהם.
 
סעיף ה
כלי שתחלת תיקונו כך שאינו יכול לעמוד בלא סמיכה, ואין משתמשין בו אלא ע"י סמיכה, חשוב שפיר כלי; לפיכך כלי שהוא מלא נקבים מתחתיו ופיו צר למעלה, וכשמניח אדם אצבעו עליו אין המים יוצאים, וכשמסירו המים יוצאים, מותר ליטול ממנו אע"פ שאינו מחזיק כלום, כיון שעשוי לקבלה בענין זה וזה עיקר תשמישו, נקרא כלי.
הגה: וכל שכן כלי שיש בו ברזא למטה, הואיל ומתחילה נעשה לקבל על ידי כך (טור וב"י).
 
סעיף ו
לא יתן מים לחבירו בחפניו, שאין נוטלים אלא מן הכלי; והוא הדין אם נטל ידו אחת מהכלי ושפך ממנה לידו אחרת, דאינו כלום; ור"ת מתיר בזו, כיון שתחלת נטילה לידו אחת היה מן הכלי, והוא שהיתה ידו הראשונה טהורה, כגון ששפך עליה רביעית בבת אחת.
הגה: ונהגו להקל כדברי ר"ת, אבל הסברא הראשונה היא עיקר, ולכן יש להחמיר לכתחלה.
 
סעיף ז
צריך שיבואו המים מכח נותן, לפיכך צנור שדולה מים מן היאור ושופך בו ונמשכים ממנו המים להשקות השדה, אינו יכול ליתן ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליהם, מפני שאינם באים מכח אדם, שכבר פסק כח השופך; ואם משים ידיו קרוב למקום השפיכה, אע"פ שאינו משים אותה תחת השפיכה ממש, עלתה לו נטילה, דכל זמן שהם קרובים למקום השפיכה עדיין מכחו הם באים. ואם הטביל ידיו לתוך הצנור הזה, אינם טהורות מכח טבילה, מפני שהם שאובים; והני מילי בדולה, ששופך ונותן לתוך הצנור עצמו, אבל אם נותן אותם חוץ לצנור וממשיך אותם לצנור והטביל בו ידיו, טהורות, דשאובים שהמשיכוה, כשרה; ואפילו דולה ונותן לתוך החריץ עצמו, אם הדלי נקוב מאחוריו בכונס משקה, ובעוד ששופך דרך פיו לצנור מקלח מאחוריו ליאור, מטביל בו את הידים, וטהורות, דחשיבי כאילו הטביל ביאור, דנצוק זה מחבר הכלי ליאור וחשיבי מים שבצנור מחוברים למימי היאור, אף על גב דנצוק כזה לא חשיב חבור לענין טבילה. ויש חולקין בזה ואומרים דגם לנט"י לא חשיב חיבור.
הגה: אין ליטול ידיו מאותן אבנים הקבועים לכותל ועשה להם בית קבול וברזא, אבל אם היו כלי תחלה וחברם לכותל, נוטלין ממנו (אגודה פ' המוכר בית).
 
סעיף ח
אם הכניס ידיו לתוך כלי של מים ושכשך ידיו בהם, אם הכלי מחובר לקרקע, לא עלתה לו נטילה; ואם אינו מחובר לקרקע, יש אומרים שעלתה לו נטילה, ויש אומרים שלא עלתה לו, ובשעת הדחק יכול לסמוך על דברי המתירים; ואם אח"כ נזדמן לו ליטול בדרך נטילה, נוטל בלא ברכה.
 
סעיף ט
חבית שיש בה מים, מניחה על ברכיו ונוטל ממנה לידים, ואם היתה מוטה בארץ והמים מקלחים ממנה, או שעומדת והמים יוצאים דרך נקב שבה ונתן ידיו שם, לא עלתה לו נטילה ואם היתה ברזא (פי' דבר סותם הנקב ספינ"ה בלע"ז) בנקב והסירה וקבל המים על ידיו, חשיב שפיר כח גברא; וצריך להחזירה ולהסירה בכל שפיכה ושפיכה.
 
סעיף י
אם הטה חבית מלאה מים והלך וישב לו והחבית שופכת מים כל היום מחמת הטייתו ונטל ידיו ממנו, עלתה לו נטילה.
 
סעיף יא
הכל כשרים ליתן מים לידים, אפילו חרש שוטה וקטן, עו"ג ונדה. (ואיכא מ"ד דקטן פחות מבן ז' דינו כקוף) (הגהות אשירי פ"ב דברכות).
 
סעיף יב
אם הקוף (פי' מין חיה סימיא"ה בלע"ז) נותן מים לידים, יש פוסלים ויש מכשירים, ונראים דבריהם (ומכל מקום יש להחמיר).
 
סעיף יג
ולכתחלה יכוין הנוטל לנטילה המכשרת לאכילה. (וכוונת נותן נמי מועיל אפילו לכתחלה, אפילו שלא כוון הנוטל כלל) (תה"ד סי' תק"י).
 
סעיף יד
הטביל ידיו במי מעין, אפילו אין בו מ' סאה, עלתה לו טבילה כל שמתכסים ידיו בהם בבת אחת; ואם הטבילם במי מקוה, יש אומרים שדינו כמעין ויש אומרים שצריך מ' סאה, ונקטינן כדברי המיקל. (ויש להחמיר לכתחלה).
 
סעיף טו
מי גשמים שהם זוחלים (פי' נמשכים והולכים שאינם מכונסים), ויש בהם מ' סאה, יש להסתפק אם טובל בהם ידיו.
 
סעיף טז
מ' סאה מים שאובים שבקרקע, להרמב"ם אין מטבילין בהם את הידים, ולהראב"ד מטבילין; ושאובה שהמשיכוה כולה, גם להרמב"ם מטבילין בהם הידים.
 
סעיף יז
לא יטול מהנהר מים בידו אחת ויתן על ידו השנית, לפי שאין כאן לא נטילה ולא טבילה.
 
סעיף יח
ידו אחת בנטילה וידו אחת בטבילה, ידיו טהורות.
 
סעיף יט
המטביל ידיו אינו צריך שתי פעמים, ולא ניגוב, ולא להגביה ידיו.
 
סעיף כ
המטביל ידיו אינו מברך על טבילת ידים, אלא על נט"י. (ויש אומרים דמברכין על טבילת ידים או על שטיפת ידים, וכן עיקר (טור ומרדכי פ' אלו דברים וסמ"ג ואגור).