לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קס: איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה

סימן קס: איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה

 

סעיף א
מים שנשתנו מראיהן בין מחמת עצמן, בין מחמת דבר שנפל לתוכן, בין מחמת מקומם, פסולים.
 
סעיף ב
עשה במים מלאכה או ששרה בהם פתו, אפילו נתכוין לשרות בכלי זה ונפל לשני, פסולים; ואם צינן יין במים, פסולים; ואם הדיח בהם כלים, פסולים; ואם היו כלים מודחים או חדשים, כשרים. ואם הטביל בהם הנחתום הגלוסקין (פי' ככרות לחם), פסולים, אבל אם טבל ידיו במים וטח פני הגלוסקין, או שחפן מהם בחפניו, המים הנשארים לא נעשה בהם מלאכה, ולפיכך כשרים אם לא נשתנה מראיהן. (והוא הדין מים שהנחתום מדיח ידיו בהם מן הבצק הדבק בידיו) (ב"י בשם ר' ירוחם).
 
סעיף ג
מים שלפני הנפח, אע"פ שלא נשתנו מראיהם, פסולים, מפני שבידוע שנעשה בהם מלאכה, דהיינו שכיבה בהם הברזל; ושלפני הספר, אם נשתנו מראיהם, פסולים; ואם לאו, כשרים.
 
סעיף ד
מים ששתו מהם התרנגולים, או שלקק (פי' שתיית הכלב נקרא לקיקה) מהם הכלב, יש מי שפוסל ואין דבריו נראין, אלא בין באלו בין בכל שאר בהמה חיה ועוף, יש להכשיר.
 
סעיף ה
אין מלאכה פוסלת אלא במים שאובים, בין שהם בכלי בין שהם בקרקע, אבל לא במי מקוה או מעין בעודם מחוברים.
 
סעיף ו
חמי האור, נוטלים מהם לידים אפילו הן חמין שהיד סולדת (פי' כל שכריסו של תינוק נכוה הימנו) בהם.
 
סעיף ז
חמי טבריא יכול להטביל בהם את הידים, אבל ליטול מהם בכלי, לא; ואם המשיך אותן בארץ דרך חריץ חוץ למקומם והפסיקן מהמעין הנובע, אם יש בהם שיעור מקוה מטבילין בהם הידים, ואם אין בהם שיעור מקוה לא; ואם חריץ זה מימיו מחוברים למי המעין הנובע חם, לרש"י והרשב"א אין מטבילין בו הידים, ולהר"ר יונה מטבילין בו את הידים.
 
סעיף ח
טעם פיסול חמי טבריא לנטילה, מפני שהן מרים ואינם ראויין לשתיית הכלב, אבל אם ימצאו מים חמין נובעין שהן ראויין לשתיית הכלב, נוטלים מהם לידים.
 
סעיף ט
מים מלוחים או סרוחים או מרים שאין הכלב יכול לשתות מהם, פסולים לנטילת ידים אע"פ שכשרים למי מקוה לטבילה; ואם הם עכורים מחמת טיט שנתערב בהם, אם הכלב יכול לשתות מהם, כשרים בין לנטילת ידים בין למקוה, ואם אינו יכול לשתות מהם, פסולים לשניהם.
 
סעיף י
נוטלים לידים בכל דבר שתחלתו מן המים, כגון יבחושים (פי' תולעים) אדומים או שומן דג. ונראה דוקא אם ריסקן, דלא עדיף משלג וכו'.
 
סעיף יא
מים שיש לו ספק אם נעשה בהם מלאכה או לאו, או שיש לו ספק אם יש בהם כשיעור אם לאו, או אם הם טמאים או טהורים או ספק אם נטל ידיו או לאו, טהור. (וכל ספק טהרה בידים, טהור) (טור) ויש מי שאומר שעל כל זאת אם יש לו מים אחרים, שיטול ידיו ויוציא עצמו מן הספק.
הגה: מי שלא נטל ידיו, ונגע במים, לא נפסלו אותן מים לנטילה, ולא מיקרי מים טמאים, אבל אסור לרחוץ ידיו ממים שנטל בהם חבירו כבר (תרומת הדשן סי' רנ"ט).
 
סעיף יב
השלג, והברד, והכפור, והגליד (פי' המים הנקפים מרוב הקור), והמלח אם ריסקן עד שנעשו מים, נוטלין מהם וטובלין בהם, אם יש בהם כשיעור (עיין בי"ד סי' ר"א). יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים, אלא במים בלבד; ויש אומרים שהיין כשר לנטילת ידים, בין נתן לתוכו מים בין לא נתן לתוכו מים, אלא שאסור לעשות כן לכתחלה, כדי שלא יהא כמזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעילוי (פי' לשבח) עד שקובע ברכה לעצמו. (ויש אומרים דווקא יין לבן, אבל אדום לא) (מרדכי פרק אלו דברים) ויש מי שאומר שכל מי פירות ראוים לנ"י בשעת הדחק (וכל שכן דמותר ליטול ידים בשעת הדחק בשכר או במי דבש המבושלין, דעיקרן מים) (הגהות אשרי).
 
סעיף יג
צריך שיהא במים רביעית, והני מילי לאחד; אבל לב' שבאו ליטול כאחד, האחרון אינו צריך; ואפילו בזה אחר זה, ובלבד שלא יפסיק הקילוח. כיצד, היה רביעית מים בכלי ופשט אחד ידיו ואחר יוצק על ידיו, ובא שני ופשט ידיו למטה ממנו סמוך ליד הראשון, וקילוח יורד על ידו של ראשון ולידו של שני שלמטה ממנו, ידי שניהם טהורות, אע"פ שפיחת שיעור הרביעית כשהם מגיעים לידיו של שני, ידיו טהורות מפני שהם באים משיורי טהרה; ויש מתירים אפילו כשנוטלים זה את זה, הואיל ובשעה שהתחיל האחד ליטול מהם היה בהם רביעית, גם לשני זה עולים, מפני שבאו משיורי טהרה; ועל דרך זה נוטלים מחצי לוג לג' ולד', ומלוג לכמה בני אדם כל זמן שמספיקים המים לשפוך כל אחד על ידיו ג' פעמים (והוא הדין) שיכולים להניח ד' וה' ידיהם זה בצד זה, או זה על גב זה, וליטול כאחד, ובלבד שירפו ידיהם בענין שיגיעו המים לכל אחד.
 
סעיף יד
צריך שיהא רביעית מכונס במקום א', שאם נטל משמינית וחזר ונטל משמינית, ידיו טמאות כשהיו.
 
סעיף טו
רביעית שאמרו, בין לידיו של גדול בין לידיו של קטן. נטלו ב' בני אדם זה ידו אחת וזה ידו אחת, ואח"כ חזר השני ונטל ידו השנית, הרי אלו כג' בני אדם, ולפיכך אם היה בכלי חצי לוג, ידיו טהורות, ואם לאו, אין ידו השניה טהורה, שאין נוטלין בפחות מחצי לוג יותר משני בני אדם.