סימן תנה: דין מים שלנו
סעיף א
אין לשין אלא במים שלנו, בין שהם מי בורות ומעיינות, בין שהם מי נהרות, ושואבין אותה מבעוד יום (סמוך לבין השמשות), (ד"ע והגהות מיימוני פ"ה), או בין השמשות. ואין לשין בהן עד שיעבור הלילה כולה. ויכולים לשאוב יום אחד לימים הרבה; ואם הזמן חם יניחם במרתף שהוא קר. ואם הזמן קר, יניחם באויר כי המרתף הוא חם. וצריך להשכים ולהכניסם לבית קודם שיזרח השמש, ואפילו ביום המעונן.
הגה: ואם לא הכניסם בהשכמה, אם לא עמדו כל כך עד שהוחמו, אינו מזיק. ויותר טוב להעמידם תחת התקרה, שמא ישכח להכניסם בהשכמה (ב"י בשם א"ח). וכשמוליך המים תחת אויר הרקיע, יש לכסותן (ת"ה סימן קט"ו בשם סמ"ג וסמ"ק ומהרי"ק). כשחל פסח באחד בשבת, יש לשאוב המים אור י"ג, דהיינו בליל ה' (מרדכי ספ"ק דפסחים). לכתחלה יש לשאוב מן הנהרות ולא מן הבארות (אשירי ומרדכי); אבל כשהנהרות גדולות מהפשרת שלגים וגשמים טוב יותר לשאוב מן הבארות (מהרי"ו). ואין לשפוך מים שלנו מכח מת או תקופה הנופלת (מרדכי פרק כל שעה והגהות מיימוני פ"ה); ומכל מקום טוב לכתחלה להשים בהם ברזל. גם אסור לשאוב מים ע"י אינו יהודי למצות של מצוה; ואף לשאר מצות, ישאב ישראל (מרדכי ומהר"י ברי"ן ומהרי"ל), אם אפשר. ונוהגין ליטול מים מיוחדים למצה של מצוה. ונוהגין ליקח כלי חרס חדשים, ואין לשנות המנהג; אבל בשל עץ, אין להקפיד (כל בו).
סעיף ב
יש אומרים שמים המכונסין בסיסטירנ"ה, מותר ללוש בהם סמוך לשאיבתן; ואין להקל בדבר, אם לא בשעת הדחק.
סעיף ג
אין ללוש במים חמין אפילו לא נתחממו אלא בחמה, ולא במים הגרופים מדוד גדול שנחשתו עבה ותלוי על מקום האש ומים שבתוכו פושרים, אפילו כשאין האש תחתיו, ואם עבר ולש בין באלו בין במים שלא לנו, אסור. ויש חולקין ומתירין בלש במים שלא לנו. ויש אומרים דבשוגג מותר, ובשעת הדחק יש לסמוך עליהם.
הגה: ואפילו בלא דחק יש להתיר אם עבר בשוגג ולש במים שלא לנו (ר' ירוחם וב"י).
סעיף ד
מים שלא לנו שנתבטלו חד בתרי במים שלנו, לשין בהם.
סעיף ה
נוהגין שלא ליתן מלח במצה, ונכון הדבר; (ואפילו בדיעבד יש לאסור) (מרדכי וד"ע).
סעיף ו
לש המצה בקצח ושומשמין ובמיני תבלין, כשרה כיון שיש בה טעם מצה; ומכל מקום אין ליתן בה תבלין, לפי שהוא חד ומחמם העיסה.
הגה: ופלפלין, אפילו בדיעבד אסור; וכן אם נפל בה סיד (מהרי"ב).