לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן תקפה: דין ברכת השופר

סימן תקפה: דין ברכת השופר

 

סעיף א
צריך לתקוע מעומד.
הגה: ונוהגין לתקוע על הבימה במקום שקורין.
 
סעיף ב
קודם שיתקע יברך: לשמוע קול שופר, ויברך: שהחיינו;
הגה: ואין חילוק בין אם יברך לעצמו, או שכבר יצא ומברך להוציא אחרים, אפילו הכי מברך התוקע שתי ברכות הנזכרות (ב"י ותה"ד); ויתקע תשר"ת ג' פעמים, ותש"ת ג' פעמים, ותר"ת ג' פעמים;
הגה: וטוב לתקוע בצד ימין, אם אפשר לתקוע בכך (מנהגים), וכן יהפוך השופר למעלה, שנאמר: עלה אלהים בתרועה (תהילים מז, ו') (רוקח ומהרי"ל).
 
סעיף ג
אם התחיל לתקוע ולא יכול להשלים, ישלים אחר ואפילו ג' או ד'; ודי בברכה שבירך הראשון, והוא שיהיו שם התוקעים האחרונים בשעת ברכה; ואפילו אם בירך ולא יכול לתקוע כלל, השני תוקע בלא ברכה ולא הויא ברכה לבטלה.
 
סעיף ד
אחר תוקע ולא שליח ציבור, כדי שלא יתבלבל; ואם הוא מובטח שחוזר לתפלתו, רשאי לתקוע.
הגה: ודוקא תקיעות שעל סדר התפלה אסור לשליח צבור לתקוע; אבל תקיעות שתוקעין מיושב, דהיינו קודם שמתפללין מוסף, מותר לשליח צבור לתקוע (כל בו); ואם אין השליח צבור תוקע מיושב, ראוי שאותו התוקע יתקע גם כן על סדר הברכות; כי המתחיל במצוה אומרים לו: גמור, (רמב"ם וא"ח); נוהגין להקרות לפני התוקע סדר התקיעות מלה במלה כדי שלא יטעה, ונכון הוא.
 
סעיף ה
הנוטל שכר לתקוע שופר בר"ה, או כדי להתפלל או לתרגם בשבתות ויו"ט, אינו רואה מאותו שכר סימן ברכה.