לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן תקפו: דיני שופר של ראש השנה

סימן תקפו: דיני שופר של ראש השנה

 

סעיף א
שופר של ראש השנה מצותו בשל איל וכפוף; ובדיעבד, כל השופרות כשרים, בין פשוטים בין כפופים, ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים; ושל פרה פסול בכל גוונא; וכן קרני רוב החיות שהם עצם אחד ואין להם מבפנים זכרות, פסולים. (וכן שופר מבהמה טמאה, פסול) (ר"ן פ"ד דר"ה).
 
סעיף ב
הגוזל שופר ותקע בו, יצא אפילו לא נתייאשו הבעלים ממנו.
 
סעיף ג
תקע בשופר של עבודת כוכבים של ישראל, לא יצא. שאינה בטלה עולמית וכתותי מיכתת שעוריה; אבל בשל עבודת כוכבים של עובד כוכבים, וכן במשמשי עבודת כוכבים של עובד כוכבים, לא יתקע; ואם תקע בו, יצא והוא שלא נתכוין לזכות בו; אבל אם נתכוין לזכות בו, לא יצא דהוה ליה עבודת כוכבים של ישראל (ויש מחמירין דאפילו בשל עובד כוכבים אינו יוצא אלא בנתבטל בערב יו"ט) (מרדכי) (וע"ל סי' תרמ"ט סעיף ג').
 
סעיף ד
שופר של תקרובת עבודת כוכבים, אפילו היה של עובד כוכבים, שתקע בו, לא יצא משום דאינה בטלה עולמית.
 
סעיף ה
המודר הנאה משופר, אדם אחר תוקע בו וזה יוצא ידי חובה; אבל אם אמר: קונם לתקיעתו עלי, אסור לתקוע בו אפילו תקיעה של מצוה.
 
סעיף ו
היה קולו עב מאד או דק מאד, כשר, שכל הקולות כשרים בשופר.
 
סעיף ז
אם ניקב, אם לא סתמו אע"פ שנשתנה קולו, כשר (מיהו אם יש שופר אחר אין לתקוע בזה, כי יש אומרים שאין לתקוע בשופר נקוב) (כל בו ותשובת הרא"ש); ואם סתמו שלא במינו, אע"פ שאינו מעכב את התקיעה לאחר סתימה, שחזר קולו לכמות שהיה בתחלה, פסול אפילו נשתייר בו רובו; ואם סתמו במינו, אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה, אלא חזר קולו לכמות שהיה קודם שניקב, כשר, ואם חסר אחת משלש אלה, פסול. ואם הוא שעת הדחק, שאין שופר אחר מצוי, יש להכשיר בסתמו במינו אם נשתייר רובו, אפילו לא חזר קולו לכמות שהיה; וכן יש להכשיר בסתמו שלא במינו, אם נשתייר רובו וחזר קולו לכמות שהיה בתחלה קודם שניקב.
 
סעיף ח
נסדק לארכו, פסול. יש אומרים אפילו בכל שהוא פסול, אלא אם כן הדקו הרבה בחוט או במשיחה (ונשתייר שיעור התקיעה ממקום הקשירה ולמעלה לצד הפה) (כל בו), ויש אומרים דוקא ברובו; ואם דבקו, כשר אפילו אם דבקו בדבק; ויש מי שאומר שאינו כשר אלא כשדבקו בעצמו, שחיממו באור עד שנפשר וחבר קצותיו זה עם זה; ואם נסדק כולו, אפילו מצד אחד, פסול אפילו חממו באור וחיבר סדקיו זה עם זה.
 
סעיף ט
נסדק לרחבו במיעוטו, כשר; ברובו, פסול אלא אם כן נשאר מהסדק לצד פיו שיעור תקיעה, דהיינו ארבעה גודלים, וכשנשתייר בו כך כשר אפילו אם מעכב את התקיעה; ויש מכשירים בנשתייר אפילו שלא לצד פיו.
 
סעיף י
דיבק שברי שופרות זה עם זה ועשה מהם שופר, פסול אפילו אם יש בשבר שכנגד פיו שיעור שופר.
 
סעיף יא
הוסיף עליו כל שהוא, בין במינו בין שלא במינו, פסול אפילו היה בו מתחילה שיעור שופר.
 
סעיף יב
הפכו ותקע בו, לא יצא; בין הפכו כדרך שהופכים החלוק שהחזיר פנימי לחיצון, בין שהניחו כמו שהיה אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב (והוא הדין אם תקע במקום הרחב פסול) (ר"ן פ"ב דר"ה).
 
סעיף יג
היה ארוך וקצרו, אם נשאר בו שיעור תקיעה, כשר.
 
סעיף יד
גרדו מבפנים או מבחוץ עד שעשאו דק מאד כמו גלד, כשר.
 
סעיף טו
לא הוציא זכרותו אלא נקב בו, כשר; אבל אם הוציא הזכרות ועשה ממנו שופר, כגון שנקב בו, פסול.
 
סעיף טז
צפהו זהב במקום הנחת פה, פסול; שלא במקום הנחת פה, כשר. צפהו זהב מבפנים, פסול; מבחוץ, אם נשתנה קולו מכמות שהיה, פסול, ואם לאו כשר. יש מפרשים מקום הנחת פה היינו עובי השופר לצד פנימי שמניח שם פיו, והצד החיצון מן העובי עצמו קרי שלא במקום הנחת פה; ויש מפרשים דעביו במקום הקצר הוא מקום הנחת פה, ושלא במקום הנחת פה היינו כל אורך השופר מצד הקצר עד צד הרחב.
 
סעיף יז
המציירים בשופר צורות במיני צבעונים כדי לנאותו, לא יפה הם עושים. (אבל מותר לחקוק בשופר עצמו צורות כדי לנאותו) (ב"י).
 
סעיף יח
אם נתן זהב על עובי השופר בצד הרחב, היינו הוסיף עליו כל שהוא ופסול.
 
סעיף יט
הרחיק את השופר ונפח בו ותקע בו, פסול.
 
סעיף כ
נתן שופר לתוך שופר, אם הפנימי עודף על החיצון משני צדדיו ונתן הפנימי בפיו ותקע בו, כשר;
הגה: ולי נראה דאפילו אינו בולט בצד הרחב רק שוה לחיצון, הואיל ובולט לצד הפה ותקע בפנימי יצא, כן נראה לי (כן מובא מלשון הרא"ש); והוא שלא ישנה קולו במה שהוא נתון בתוך החיצון; ואם לאו, פסול.
 
סעיף כא
שופר של ראש השנה אין מחללין עליו יו"ט אפילו בדבר שיש בו משום שבות. כיצד, היה השופר בראש האילן או מעבר הנהר ואין לו שופר אלא הוא, אינו עולה באילן ואינו שט על פני המים כדי להביאו; ועל ידי אינו יהודי מותר, דהוי שבות דשבות (פירש איסור אמירה לאינו יהודי באיסור דאורייתא הוא משום שבות שאחז"ל לשבות מזה אמירה לאינו יהודי ובאיסור דרבנן הוא שבות דשבות); ובמקום מצוה לא גזרו (וע"ל סימן ש"ז).
 
סעיף כב
אם אינו יהודי הביא שופר מחוץ לתחום, תוקעין בו; והוא הדין אם עשה אינו יהודי שופר ביו"ט, מותר לתקוע בו.
 
סעיף כג
יכול ליתן בתוכו מים או יין לצחצחו; אבל מי רגלים, אף בחול אסור מפני הכבוד.