סימן רמז: דין אינו יהודי המביאים כתבים בשבת
סעיף א
שולח אדם אגרת ביד אינו יהודי, ואפילו בערב שבת עם חשיכה; והוא שקצץ לו דמים, ובלבד שלא יאמר לו שילך בשבת; ואם לא קצץ, אי לא קביע בי דואר (פירוש איש ידוע שכל כתב אליו יובל והוא משלחו למי ששלוח אליו). במתא, אסור לשלוח אפילו מיום ראשון; ואי קביע בי דואר במתא, משלחן אפילו בערב שבת והוא שיהא שהות ביום כדי שיוכל להגיע לבית הסמוך לחומה.
הגה: ויש מתירין אפילו לא קצץ, ואפילו לא קביע בי דואר במתא, אם משלחו ביום ה' או קודם לכן; ויש לסמוך עלייהו אם צריכים לכך.
סעיף ב
אם התנה עמו שיתן לו שכרו, אע"פ שלא פירש כמה יתן לו, דינו כקוצץ, דסמכא דעתיה דאינו יהודי ובדידיה קא טרח; אבל בסתם, אע"פ שיש בדעתו שיתן לו שכר, אסור, דלא סמכא דעתיה ובדישראל קא טרח.
סעיף ג
אם שכרו לימים דבר קצוב בכל יום בהליכתו ובחזרתו, אלא שאינו מקפיד עמו מתי ילך; אם הוא בערב שבת, אסור, דכשיוצא בשבת נראה כאילו התנה עמו כך.
סעיף ד
(אם) האינו יהודי מוליך הכתב בחנם, אפילו נתנה לו בערב שבת, מותר, שהרי האינו יהודי מאליו הוא עושה זה ואינו אלא להחזיק טובה לישראל מפני מה שקיבל ממנו, והוה ליה כאילו קצץ.
הגה: ויש חולקים וסבירא להו דכל שעושה בחנם, אסור, וטוב להחמיר. אבל במקום שהאינו יהודי מתחיל עם הישראל לומר שילך לו בחנם, ודאי דעתו על הטובה שיקבל ממנו, ושרי (ב"י).
סעיף ה
אם האינו יהודי הולך מעצמו למקום אחר וישראל נותן לו אגרת, מותר בכל גוונא.
סעיף ו
מי שיש לו שכיר אינו יהודי לשנה או יותר, אסור לשלחו ערב שבת באגרת.
הגה: ומיהו אם לא שכרו רק לשליחות אגרת, יש מתירין, כמו שנתבאר לעיל סימן רמ"ד.