לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן רסח: דין הטועה בתפלת השבת

סימן רסח: דין הטועה בתפלת השבת

 

סעיף א
אומר ויכלו בתפלת ערבית.
 
סעיף ב
אם טעה והתחיל תפלת החול, גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של שבת, לא שנא נזכר בברכת אתה חונן לא שנא נזכר בברכה אחת משאר הברכות, בין בערבית בין בשחרית, מוסף ומנחה. ויש אומרים דבמוסף פוסק אפילו באמצע ברכה.
 
סעיף ג
אם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול ומיד כשאמר תיבת אתה נזכר קודם שאמר חונן, הוה ליה התחיל בשל חול וגומר אותה ברכה; אבל אם היה יודע שהוא שבת, ושלא בכוונה התחיל תיבת אתה, אפילו אם הוא בתפלת שחרית שאינה פותחת באתה אינו גומר ברכת אתה חונן דחשבינן ליה כטעה בתפלת שבת בין זו לזו.
הגה: דהרי יכול לומר אתה קדשת או אתה אחד (תרומת הדשן סימן י"ד).
 
סעיף ד
מי שהתפלל תפלה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת, לא יצא. ואם הזכיר של שבת בתוך י"ח אע"פ שלא קבע ברכה לשבת, יצא.
הגה: במוסף אפילו לא אמר רק ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף, יצא. (ב"י בשם הרא"ש פרק מי שמתו).
 
סעיף ה
טעה והתפלל של חול בשבת, ולא הזכיר של שבת, אם עקר רגליו חוזר לראש; ואם לא עקר רגליו אע"פ שסיים תפלתו, אינו חוזר אלא לשל שבת. (ושליח ציבור ששכח של שבת בשחרית עיין סימן קכ"ו).
 
סעיף ו
הטועה בתפלת שבת והחליף של זו בזו, אינו חוזר ויש אומרים שאם החליף של מוסף באחרת, או אחרת בשל מוסף, חוזר.
 
סעיף ז
חוזרים לומר ויכלו, משום יו"ט שחל להיות בשבת שאין אומרים אותו בתפלה, וגם להוציא למי שאינו יודע; ואומרים אותו בקול רם ומעומד.
 
סעיף ח
ואומר שליח ציבור ברכה אחת מעין שבע, ואין היחיד אומר אותה.
הגה: מיהו אם היחיד רוצה להחמיר על עצמו יכול לאומרה בלא פתיחה ובלא חתימה, וכן נוהגין הצבור לאמרה עם שליח ציבור בלא פתיחה וחתימה (אבודרהם וכל בו).
 
סעיף ט
יו"ט שחל להיות בשבת, אינו מזכיר של יום טוב בברכה מעין שבע (פי' אל עליון קונה וכו').
 
סעיף י
אין אומרים ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים, דליכא טעמא דמאחרין לבא שיהיו ניזוקין.
 
סעיף יא
אף בשבת שאחר יו"ט אומרים ברכה מעין שבע.
 
סעיף יב
אין לדבר בשעה שאומרים ויכלו, ולא בשעה שאומר שליח ציבור ברכה מעין שבע.
 
סעיף יג
אם התפלל של חול ולא הזכיר של שבת, או שלא התפלל כלל ושמע משליח ציבור ברכה מעין שבע מראש ועד סוף, יצא.