לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שכו: דיני רחיצה בשבת

סימן שכו: דיני רחיצה בשבת

 

סעיף א
אסור לרחוץ כל גופו, אפילו כל אבר ואבר לבד, אפילו במים שהוחמו מערב שבת, בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע; ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתטף, אסור; אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו.
הגה: או שאר איברים, כל שאינו רוחץ כל גופו (ב"י בשם הרא"ש פרק תינוקת).
והני מילי בחמי האור, אבל בחמי טבריא מותר לרחוץ אפילו כל גופו יחד, ואין צריך לומר בצוננין. והא דשרי בחמי טבריא, דוקא בקרקע, אבל בכלי, לא, דאתי לאיחלופי בחמי האור.
 
סעיף ב
יש אומרים דהא דשרי בחמי טבריא דוקא כשאין המקום מקורה, אבל אם המקום מקורה, אסור משום דאתי לידי זיעה ואסור. ויש אומרים דמותר להזיע בחמי טבריא.
 
סעיף ג
אמת המים שהיא חמה, אסור להמשיך לתוכה אפילו מערב שבת סילון (פירוש צינור מרזב וסילון דבר אחד הם) של צונן ופי הסילון יוצא חוץ לאמה ומימיו נשפכים לעוקא (פירוש גומא) שבקרקע; ואם המשיכו, אסורים. אפילו המים שנכנסו לה מערב שבת ברחיצה ובשתיה, כאילו הוחמו בשבת; ואם הביא סילון של מים מערב יום טוב ביום טוב, כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה.
 
סעיף ד
לא ישתטף אדם בצונן כל גופו ויתחמם כנגד המדורה, מפני שמפשיר מים שעליו ונמצא כרוחץ כל גופו בחמין; אבל מותר להשתטף בצונן אחר שנתחמם אצל האש.
 
סעיף ה
יש אומרים שצריך ליזהר שלא לחמם ידיו אצל האש אחר נטילה, אם לא ינגבם תחלה יפה.
 
סעיף ו
אסור ליתן ע"ג בטנו כלי שיש בו מים חמין, ואפילו בחול, מפני הסכנה שפעמים שהם רותחים. (אבל מותר להחם בגד וליתנו על בטנו) (טור).
 
סעיף ז
הרוחץ בנהר, צריך שינגב גופו יפה כשעולה מהנהר, מפני שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמלית, לפי שהעולה מן הרחיצה יש רבוי מים על גופו; אבל ההולך ברשות הרבים ומטר סוחף על ראשו ועל לבושו, לא הקפידו בו.
 
סעיף ח
אדם מותר לטבול מטומאתו בשבת.
 
סעיף ט
מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בדברים שאינם משירים שער מעורבים עם דברים המשירים, ובלבד שלא יהיה הרוב מדבר המשיר.
 
סעיף י
מותר לרחוץ ידיו במורסן.
הגה: דגיבול כלאחר יד, שרי; ואסור לרחוץ ידיו במלח (אגודה), וכל שכן בבורית שקורין זיי"ף בל"א (בנימין זאב סימן רע"ח), או בשאר חלב שנימוח על ידיו והוי נולד (פרק במה אשה וסמ"ג והגה"מ פכ"א וטור סי' שכ"א).
 
סעיף יא
מרחץ שסתמו נקביו מערב שבת, למוצאי שבת רוחץ בו מיד; אבל אם לא סתמו נקביו אע"פ שמאליו הוחם בשבת, צריך להמתין לערב בכדי שיעשו לפי שאסור לעשות כן, גזירה שמא יחתה בגחלים.
 
סעיף יב
אסור ליכנס למרחץ, אפילו להזיע (ויש אומרים דאפילו לעבור במרחץ במקום שיכול להזיע, אסור) (רש"י וטור).
 
סעיף יג
עיר שישראל ואינו יהודי דרים בה ויש בה מרחץ רוחצת בשבת, אם רוב אינו יהודי, מותר לרחוץ בה במוצ"ש מיד, ואם רוב ישראל, או אפילו מחצה על מחצה, אסור למוצאי שבת עד כדי שיוחם.