לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שמ: כמה דינין מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות

סימן שמ: כמה דינין מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות

 

סעיף א
אסור ליטול שערו או צפרניו, בין ביד בין בכלי, בין לעצמו בין לאחרים, וחייב על שתי שערות; ומלקט לבנות מתוך שחורות, אפילו באחת, חייב, ודבר זה אפילו בחול אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כב, ה)
הגה: ועיין לעיל סוף סימן ש"ג דין סריקה וחפיפה.
 
סעיף ב
אסור לחתוך יבלת מגופו, בין ביד בין בכלי, בין לו בין לאחר.
 
סעיף ג
המוחק דיו שעל הקלף או שעוה שעל הפנקס, אם יש במקומו כדי לכתוב ב' אותיות, חייב. הגה: אסור לשבר עוגה שכתב עליה כמין אותיות, אע"פ שאינו מכוין רק לאכילה, דהוי מוחק. (מרדכי פרק כלל גדול).
 
סעיף ד
יש ליזהר שלא לכתוב באצבעו במשקין על השלחן או באפר. אבל מותר לרשום באויר כמין אותיות (תרומת הדשן סי' ס"ג).
 
סעיף ה
מותר לרשום בצפורן על הספר, כמו שרושמין לסימן, שאין זה דבר המתקיים.
 
סעיף ו
חוט של תפירה שנפתח, אסור למתחו, משום תופר.
 
סעיף ז
אותם שמהדקים הבגדים סביב זרועותיהם על ידי החוט שמותחין אותו ומתהדק, אסור למתחו אלא אם כן יהיו הנקבים רחבים קצת ומתוקנים בתפירה בעיגול.
 
סעיף ח
מוכין שנפלו מן הכסת, מותר להחזירם אבל אסור ליתנם בתחלה בכסת.
 
סעיף ט
אסור לקבץ מלח ממשרפות המלח, שדומה למעמר, וכן אסור לקבץ כל דבר ממקום גידולו.
 
סעיף י
המקבץ דבילה ועשה ממנה עיגול, או שנקב תאנים והכניס החבל בהם עד שנתקבצו גוף אחד, הרי זה תולדת מעמר וחייב, וכן כל כיוצא בזה.
 
סעיף יא
אף על פי שנותנים שומשמין ואגוזים לדבש, לא יחבצם בידו.
 
סעיף יב
הנותן זרע פשתן או שומשמין וכיוצא בהם במים, חייב משום לש מפני שמתערבים ונתלים זה בזה.
 
סעיף יג
אין שוברים החרס ואין קורעין הנייר, מפני שהוא כמתקן כלי.
 
סעיףיד
המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו, הרי זה תולדת תופר וחייב; וכן המפרק ניירות דבוקים או עורות דבוקים ולא נתכוין לקלקל בלבד, הרי זה תולדת קורע וחייב.