סימן שעו: בור ובאר שבין שתי חצרות
סעיף א
בור שבין חצרות ואין ביניהם פתח או חלון שיוכלו לערב, או שיש ביניהם ולא עירבו, אין ממלאים ממנו בשבת אלא אם כן עשו מחיצה עשרה למעלה מן המים. וצריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים, ואם היתה המחיצה כולה בתוך המים, צריך שיהיה טפח יוצא ממנה למעלה מן המים כדי שתהיה ניכרת רשות זה מרשות זה. וכן אם עשו על פי הבור קורה רחבה ד' טפחים, זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצד האחר.
הגה: ודוקא אם בא למלאות בכלים של בית, אבל בכלים של חצר לא בענין שום תיקון דהא חצירות רשות אחת הן כדלעיל סי' שע"ב (הג"מ פט"ו).
סעיף ב
באר שבאמצע השביל בין שני כותלי חצרות, אע"פ שהיא מופלגת מכותל זה ד' טפחים ומכותל זה ד' טפחים, שניהם ממלאים ממנה ואינם צריכים זיזים על גבן, שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר.
הגה: ודוקא כשאין החצרות פתוחות לשביל רק בחלונות (טור והמגיד פ"ג מה' עירובין). ויש אומרים דאם אינן מופלגים ארבעה, אוסרים אפילו בכהאי גוונא (ב"י בשם רש"י).
סעיף ג
שתי חצרות וביניהם ג' חורבות, כל א' מותר באותה שאצלו להשתמש בה דרך חלונות על ידי זריקה, והאמצעית מותרת לשניהם. ואם היו שלשתן סמוכות לבתים, שהיתה האמצעית כנגד השתים כשלשה ראשי קנקן, כל א' מותר בחורבה שאצלו והשלישית הקרובה לשתי החצירות אסורה לשתיהן.
סעיף ד
בית הכסא שבין שני בתים ולא עירבו יחד, רשות שניהם שולטת בו ואסורים. (וע"ל סי' שצ"ה).