לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שעח: דין חצירות הפתוחות זו לזו

סימן שעח: דין חצירות הפתוחות זו לזו

 

סעיף א
שלש חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים, ועירבה כל אחת מהחיצונות עם האמצעית, והחיצונות לא עירבו יחד, החיצונות אסורות זו עם זו והאמצעית מותרת עם כל אחת מהן והן מותרות עמה. במה דברים אמורים, כשנתנה אמצעית עירובה בזו ועירובה בזו, או שנתנו החיצונות עירובן באמצעית בשני בתים, אבל אם נתנו שתי החיצונות עירובן באמצעית בבית אחד, שלשתן מותרות זו עם זו.
 
סעיף ב
שתי חצירות זו לפנים מזו, ופנימית פתוחה לחיצונה והחיצונה למבוי, ויש לפנימית דריסת רגל על החיצונה, אם עירבה פנימית לעצמה ולא החיצונה, או שעירבה כל אחת לעצמה ושכח א' מהחיצונה ולא עירב, פנימית מותרת והחיצונה אוסרה. עירבה חיצונה ולא פנימית, או שעירבה כל אחת לעצמה ושכח א' מהפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות. עירבה כל אחת לעצמה, כל אחת מותרת בחצרה.
 
סעיף ג
עירבו ביחד ונתנו עירובן בחיצונה, ושכח א' בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא עירב, שתיהן אסורות עד שיבטל רשותו. ואם נתנו עירובן בפנימית ושכח א' מן הפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות. אבל אם שכח א' מן החיצונה ולא עירב, פנימית מותרת.
 
סעיף ד
אם יחיד דר בפנימית ויחיד בחיצונה, או שנים בחיצונה, ועירבו, אין היחיד שבפנימית אוסר על החיצונה.
הגה: והוא הדין רבים שהם כיחיד ואינן צריכין לערב, כדרך שנתבאר לעיל סימן ש"ע. (המגיד פ"ד).
 
סעיף ה
שלשה חצירות זו לפנים מזו ויחיד בכל אחת, אע"פ שרבים דורסים בחיצונה, אינם אוסרים שכל אחת מותרת במקומה. ואם היו שנים בפנימית ולא עירבו, הרי הם אוסרים על היחידים שבאמצעית ושבחיצונה. זה הכלל: רגל האסורה במקומה, אוסרת שלא במקומה; ורגל המותרת, אינה אוסרת שלא במקומה.