לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שפא: דיני המבטל רשותו ועבר והוציא

סימן שפא: דיני המבטל רשותו ועבר והוציא

 

סעיף א
המבטל רשותו והוציא אח"כ מביתו לחצר בשוגג, אינו אוסר; במזיד, אוסר שהרי חוזר מביטולו שביטל. ואם החזיקו בו כבר, שהוציאו מבתיהם לחצר או שהכניסו מחצר לבתיהם, אינו יכול לחזור מביטולו. ולרש"י אין חזקה מועלת אלא אם כן החזיקו משחשיכה.
 
סעיף ב
יש ביטול רשות מחצר לחצר, לא שנא שתי חצרות ופתח ביניהן ועירבה כל אחת לעצמה, ולא שנא עירבו יחד, יכולה כל א' לבטל רשותה לחברתה להיותה מותרת להשתמש בה, ולא היא, לא שנא שתי חצרות זו לפנים מזו ולא עירבו אלא החיצונה לבדה שפנימית אוסרת על החיצונה, יכולה לבטל לה רשותה שלא תשתמש ולא תעבור עליה אלא בשעה שצריכה לצאת ותהיה החיצונה מותרת, או אם עירבו יחד ונתנו עירובן בחיצונה, ושכח א' מהפנימית ולא עירב, יכול לבטל רשותו, דהיינו שיבטל רשותו לכל א' מבני הפנימית וגם לכל א' מבני החיצונה, ויהיה הוא לבדו אסור וכלם מותרים.
 
סעיף ג
יש ביטול רשות בחורבה, שאם היו שני בתים וחורבה ביניהם שהיא של שניהם ושכחו ולא עירבו, יכול אחד לבטל רשותו לחבירו ולהיותו מותר בו.
 
סעיף ד
יש ביטול רשות מבית לבית, שאם היו שני בתים ופתח ביניהם ולא עירבו, א' מבטל רשות לחבירו. ואפילו המבטל מותר להוציא מביתו לבית חבירו, אבל אינו יכול להוציא מבית חבירו לביתו, שאז היה חוזר ומחזיק ברשות שביטל. וכן אם יש לו חדר פתוח לביתו וביטל רשות ביתו, אסור להוציא מהחדר לביתו.
הגה: ויש אומרים דאין לבטל מבית לבית אלא אם כן ישאיר לעצמו חדר אחד שלא ביטל ואז מותר להכניס אפילו מבית חבירו לביתו. וטוב להחמיר לכתחלה (ב"י בשם רבינו ירוחם ור"ת והגהות מיימוני פ"ב מהלכות עירובין).
 
סעיף ה
שני בתים בשני צדי רשות הרבים והקיפום עכו"ם מחיצה בשבת בענין שיש ביניהם כמו חצר ששני בתים פתוחים לו והרי הם אוסרים זה על זה, אינם יכולים לבטל כל א' לחבירו.
 
סעיף ו
יורש מבטל רשות, שאם לא עירב מורישו, ומת בשבת, והיורש בא לדור בחצר ואוסר, יכול לבטל רשותו.
 
סעיף ז
מבטלין וחוזרין ומבטלין; כלומר, שמבטלים רשותם בני חצר זו לבני חצר אחרת, או לאחד מבני חצר, עד שיוציאו מה שירצו, וחוזרין ומבטלים לאותם שביטלו להם עד שיוציאו גם הם מה שירצו.