לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שפב: אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו

סימן שפב: אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו

 

סעיף א
הדר עם העכו"ם בחצר אינו אוסר עליו, עד שיהיו שני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה, אז העכו"ם אוסר עליהם. ואינו מועיל שיבטל העכו"ם רשותו, אלא צריך שישכירו ממנו.
הגה: ישראל שהשכיר או השאיל ביתו לעכו"ם, אינו אוסר עליו דלא השכיר או השאיל לו ביתו כדי שיאסור עליו (המגיד פרק ב'). אבל אם הבית של אינו יהודי, ושכרו ישראל ממנו ועכו"ם דר בבית עמו, אין שכירות הבית מועיל לענין שכירות העירוב (א"ז). ישראל שהשאיל או השכיר בית לחבירו (במקום שדרים אינו יהודי) אע"פ שיש לו תפיסה בבית לא מהני וצריכים לשכור מעכו"ם (ב"י בשם מצאתי כתוב).
 
סעיף ב
אם בטלו הישראלים רשותם לאחד מהם כדי שיחשב כיחידי אצל האינו יהודי, אינו מועיל.
 
סעיף ג
אם אין לעכו"ם דריסת רגל על הישראלים, אינו אוסר; כגון, שתי חצרות הפתוחות זו לזו ואין להם דריסת רגל זה על זה, ובחצר א' דר עכו"ם ובחצר א' דרים ב' ישראלים או יותר, מכניסין ומוציאין מחצר זו לחצר זו בשבת דרך חלון שביניהם ואין צריך לשכור מהאינו יהודי.
 
סעיף ד
השוכר מן העכו"ם סתם, מועיל ואינו צריך לפרש לו שהוא להתיר הטלטול, ואינו צריך לכתוב שום כתיבה על השכירות.
 
סעיף ה
שוכרין מעכו"ם אפילו בפחות משוה פרוטה. ומותר לשכור ממנו בשבת (מרדכי ריש פרק הדר). (וע"ל סימן שפ"ג).
 
סעיף ו
כל זמן שאין העכו"ם חוזר בו, מועיל השכירות ואפילו לזמן מרובה. ואינו יכול לחזור משכירתו עד שיחזור הדמים (ב"י בשם רש"י פרק הדר).
 
סעיף ז
אם שכרו מהעכו"ם לזמן ידוע, לכשיכלה הזמן צריך לחזור ולשכור שנית וצריך לחזור ולערב, דאין עירוב ראשון חוזר וניעור.
 
סעיף ח
אם שכרו מהעכו"ם לזמן ידוע, ובתוך הזמן השכיר העכו"ם דירתו לאחר, די בשכירות הראשון.
 
סעיף ט
חמשה חדרים בחצר אחד, שוכר מהעכו"ם בשביל כלם.
 
סעיף י
אם שכרו ממנו בעל כרחו, אינו מועיל, אף ע"פ שהיה רגיל להשכיר מקודם.
 
סעיף יא
אבל מאשתו או משכירו ולקיטו, שוכרים אע"פ שהוא מוחה. (ושכירו של שכירו ולקיטו של בעל הבית, הוא כשכיר בעל הבית עצמו), (ריב"ש סי' תכ"ז).
 
סעיף יב
אם אינו רוצה להשכיר, יתקרב לו א' מבני החצר עד שישאיל לו רשותו שיהא לו רשות להניח בו שום דבר, דהוה ליה כשכירו ולקיטו, ומשכיר שלא מדעת העכו"ם. ויש אומרים שאינו צריך להשכיר, אלא נותן עירובו ודיו.
 
סעיף יג
אם ייחד לו מקום בבית שמשאיל לו, כיון שאינו כשלוחו בכל הבית, לא מהני.
 
סעיף יד
שכרו משכירו ולקיטו לזמן, אע"פ שסילקו תוך הזמן מהיות שכירו ולקיטו, מותרים עד תום הזמן. אבל אם שכרו ממנו סתם, כיון שסילקו נתבטל השכירות.
הגה: והוא הדין אם שכרו מגזבר המלך ונסתלק לגמרי מן המלך; אבל אם לא סלקו רק מן הגזברות, ועדיין אוכל פרס המלך, עדיין מקרי שכירו ולקיטו ויוכל לשכור ממנו ולכן גם שכירות הראשון עדיין קיים. (ב"י בשם תשובת רשב"א).
 
סעיף טו
אם ישראל ועכו"ם דרים בבית א', צריך לשכור מהעכו"ם ולערב עם הישראל.
הגה: אם יש לכל א' דירה בפני עצמו. והוא הדין שני (עכו"ם) הדרים בכהאי גוונא בבית אחד צריך לשכור (משניהם). (ב"י בשם הג"א).
 
סעיף טז
אם יש לעכו"ם ה' שכירים או לקיטים ישראלים דרים בביתו, אין דירתם חשובה דירה שיאסרו זה על זה (דשכירות של עכו"ם אינו אוסר אם שכרו מבעל הבית) (בית יוסף).
 
סעיף יז
שתי חצירות זו לפנים מזו, ישראל ועכו"ם בפנימית, וישראל בחיצונה, או שישראל ואינו יהודי בחיצונה וישראל בפנימית, ואפילו אינו יהודי בפנימית ושני ישראלים בחיצונה, אוסר. ויש מי שאומר שאפילו אינו יהודי בפנימית וישראל א' בחיצונה, אוסר.
 
סעיף יח
עכו"ם שהשכיר ביתו לחבירו עכו"ם, אם נשאר לו שום תפיסה בבית, שיש לו רשות להניח שם שום כלים, יכולים לשכור ממנו; ואם לא נשאר לו שום תפיסה, אם יכול המשכיר לסלק השוכר תוך זמנו, יכולים לשכור ממנו; ואם לאו אינו מועיל אלא אם כן ישכרו מהשוכר. הגה: והוא הדין איש א' שיש לו תפיסה בבית, יכולין לשכור ממנו, דלא גרע משכירו ולקיטו (ב"י בשם ריב"ש סי' תכ"ז).
 
סעיף יט
חצר שישראל ועכו"ם דרים בה, ובית א' של ישראל אצל ביתו של זה ואינו פתוח לחצר וחלונות ביניהם, אינו יכול לערב עמו דרך החלון שביניהם כדי להוציא כליו דרך בית שכנו הפתוח לחצר. אבל אם פתח פתוח ביניהם, מותר. ויש מי שאומר דאף אם פתח פתוח ביניהם, אסור.
 
סעיף כ
חצר שישראל ואינו יהודי שרוים בה, והיו חלונות פתוחות מבית ישראל זה לבית ישראל זה ועשו עירוב דרך חלונות, אף ע"פ שהם מותרים להוציא מבית לבית דרך חלונות הרי הם אסורים להוציא מבית לבית דרך פתחים, מפני העכו"ם, עד שישכיר.
הגה: ספינה שיש בה ישראלים רבים ויש להם בתים מיוחדים, צריכים לערב ולשכור רשות מן העכו"ם בעל הספינה או להבליעו בשכר הספינה (ב"י בשם שבולי לקט). וע"ל סי' שס"ו ס"ב.