לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן שצז: דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה

סימן שצז: דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה

 

סעיף א
כל אדם יש לו אלפים אמה לכל רוח, חוץ מארבע אמותיו או מהמקום ששבת בו.
 
סעיף ב
קדש עליו היום בבקעה ואינו יודע תחום שבת, מהלך אלפים פסיעות (בינוניות) (טור) שהם תחום שבת.
 
סעיף ג
כשם שאין אדם רשאי להלך בשבת וביום טוב אלא אלפים אמה לכל רוח, כך כליו ובהמתו אין יכול שום אדם להוליכם חוץ לאלפים אמה של בעליהם. ואם עירבו בעליהם לרוח א', אין שום אדם יכול להוליכם לרוח האחרת, אפילו פסיעה אחת, במקום שאין הבעלים יכולים לילך.
הגה: ועיין לעיל סוף סימן ש"ה אם מותר למסור בהמה לעכו"ם במקום שיש לחוש שיוציאנה חוץ לתחום.
 
סעיף ד
המוסר בהמתו לבנו הרי הוא כרגלי האב.
 
סעיף ה
מסרה לרועה, אפילו נתנה לו ביו"ט, הרי הוא כרגלי הרועה. ואם מסרה לשני רועים, הרי היא כרגלי בעליה מפני שלא קנה א' מהם.
 
סעיף ו
שור של פטם, כרגלי מי שלקחו לשחטו ביו"ט. וכן אם שחטו בעליו ביו"ט ומכרו בשרו, כל א' מהלוקחים מוליך מנתו למקום שהוא הולך.
 
סעיף ז
שור של רועה, כרגלי אנשי אותה העיר.
 
סעיף ח
כלים המיוחדים לאחד מהאחים שבבית, הרי הם כרגליו. ושאינן מיוחדים, אין יכולים להוליכם אלא למקום שכולם יכולים לילך.
 
סעיף ט
שנים ששאלו חלוק זה לילך בו שחרית וזה לילך בו ערבית, לא יוליכו אלא למקום ששניהם יכולים לילך. ואם עירב זה לסוף אלפים למזרח וזה לסוף אלפים למערב, לא יזיזוהו ממקומו.
 
סעיף י
ב' שלקחו בהמה בשותפות ושחטוה ביום טוב, אע"פ שלקח כל א' מנתו הרי כל הבשר כרגלי שניהם. אבל אם לקחו חבית של יין וחלקוה ביום טוב, חלקו של כל א' מהם כרגליו.
 
סעיף יא
השואל כלי מחבירו מערב יום טוב, אפילו לא לקחו עד הלילה הרי הוא כרגלי השואל. ואם שאלו ממנו ביום טוב, אע"פ שדרכו לשאלו ממנו בכל יום טוב, הרי הוא כרגלי המשאיל.
 
סעיף יב
האשה ששאלה מחברתה מים ומלח לעיסתה ותבלין לקדירתה ביו"ט, הרי העיסה ותבשיל כרגלי שתיהן.
 
סעיף יג
לקח מחבירו ביו"ט גחלת, לא יוליכנה אלא כרגלי הנותן; אבל אם הדליק נר או עץ משלהבת חבירו, הרי הוא כרגלי זה שהדליק.
 
סעיף יד
בור של יחיד הרי הוא כרגלי בעליו; ושל אותה העיר, כרגלי אנשי אותה העיר; ושל הפקר, כרגלי הממלא.
 
סעיף טו
נהרות המושכים ומעיינות הנובעים הרי הם כרגלי הממלא; היו באים מחוץ לתחום לתוך התחום, ממלאים מהם בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב.
 
סעיף טז
מילא מים מבור של הפקר לצורך חבירו, הרי הם כרגלי הממלא.
 
סעיף יז
מי שהיו לו פירות מופקדים בעיר אחרת רחוקה ממנו ועירבו בני אותה העיר לבא אצלו, לא יביאו לו מפירותיו שפירותיו כמוהו. במה דברים אמורים, כשייחד להם קרן זוית; אבל אם לא ייחד להם, הרי הם כרגלי זה שהם מופקדים אצלו.
 
סעיף יח
מי שזימן אצלו אורחים ביו"ט לא יוליכו בידם מנות למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך בו, אלא אם כן זיכה להם מערב יו"ט ע"י אחר במנות אלו.