לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן תקסה: דין תפלת עננו

סימן תקסה: דין תפלת עננו

 

סעיף א
יחיד אומר עננו בשומע תפלה, בין יחיד שקיבל עליו תענית בין יחיד המתפלל עם הצבור בתענית צבור; וכן שליח צבור שמסדר תפלתו בלחש, כיחיד דמי ובשומע תפלה.
הגה: ואומרו קודם כי אתה שומע וכו', ולא יחתום בעונה בעת צרה, אלא כשמגיע לבכל עת צרה וצוקה יסיים כי אתה שומע תפלה וכולי (ב"י בשם תוספות); ולא ישנה ממטבע הברכה. אפילו כשמתענה יחיד, יאמר: עננו בצום תעניתנו וכו'. (רשב"א סימן נ"ח).
 
סעיף ב
אם שכח מלומר עננו, אין מחזירין אותו (וע"ל סימן רצ"ד סעיף ד' וה'); ואם נזכר קודם שעקר רגליו, אומר בלא חתימה (לאחר תפלתו).
 
סעיף ג
יש אומרים שאין היחיד אומר עננו, כי אם במנחה, שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו; אבל שליח צבור, אומרו גם בתפלת שחרית כשהוא מתפלל בקול רם, שא"א שלא יתענו קצת מהקהל; ובארבע צומות, גם היחיד אומרו בכל תפלותיו, דאפילו יאחזנו בולמוס ויאכל שייך שפיר למימר עננו ביום צום התענית הזה, כיון שתיקנו חכמים להתענות בו.
הגה: ונהגו בכל הצומות שלא לאומרו כי אם במנחה, מלבד שליח צבור שאומר שחרית כשמתפלל בקול רם.
 
סעיף ד
טוב לומר בתחנונים שאחר תפלת המנחה לאחר אלהי נצור וכולי: רבון כל העולמים, גלוי וידוע לפניך שבזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבים ממנה אלא חלבו ודמו וכו'.
 
סעיף ה
אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, דדבר שבקדושה הם; אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא, אומרם.
הגה: וכן אין ליחיד לומר סליחות או ויעבור (מהרי"ל בשם א"ז).
 
סעיף ו
המתענה ומפרסם עצמו לאחרים להשתבח שהוא מתענה, הוא נענש על כך.