סימן תריז: דין עוברה ומניקה ויולדת ביוה"כ
סעיף א
עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים.
סעיף ב
עוברה שהריחה (ופניה משתנים אע"פ שלא אמרה צריכה אני) (ר"י נכ"ז); לוחשין לה באזנה שיום הכיפורים הוא; אם נתקררה דעתה בזכרון זה, מוטב; ואם לאו, מאכילין אותה עד שתתיישב דעתה.
סעיף ג
כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו, מסוכן הוא אם לא יתנו לו ממנו, ומאכילין אותו ממנו.
סעיף ד
יולדת, תוך שלשה ימים לא תתענה כלל; משלשה עד שבעה, אם אמרה: צריכה אני, מאכילין אותה; מכאן ואילך, הרי היא ככל אדם. וימים אלו אין מונין אותם מעת לעת; כגון אם ילדה בשבעה בתשרי בערב, אין מאכילין אותה ביוה"כ אם לא אמרה: צריכה אני, אע"פ שלא שלמו לה שלשה ימים עד יו"כ בערב, משום דכיון שנכנס יום רביעי ללידתה מקרי לאחר שלשה.