סימן תצט: דין מליגה ומליחה ביו"ט
סעיף א
אין מרגילין ביו"ט, כיצד הוא מרגיל, זה המוציא כל בשר מרגל אחד כדי שיוציא כל העור שלם ולא יקרע, מפני שטורח בהפשט זה טורח גדול ואין בו צורך למועד.
סעיף ב
אסור למלוג גדי אלא אם כן מולגו לאכול העור.
סעיף ג
בהמה שנשחטה ביו"ט, מותר להגביה עורה וליתנה במקום דריסת הרגלים, אע"פ שאין עליו בשר כלל. ומותר למלוח עליו מליחה קלה כדרך שמולחים לצלי. ומותר להערים למלוח כאן מעט וכאן מעט, עד שימלא את כולו. אבל אם נשחטה מערב יו"ט, אסור.
הגה: ונוצות של עוף דינן כמו בעור דמותר לטלטלן כדי להצניען, כמו בעור.
סעיף ד
אין מולחין את החלבים ולא מהפכים בהם, אפילו לשטחן על גבי יתדות, אע"פ שנשחטה ביום טוב; וכן אסור למלוח בשר עליהם באויר.
סעיף ה
עלי, שהוא דף עב וכבד וכלי הוא, אלא שמלאכתו לאיסור לכתוש בו חריפות, מותר לטלטלו לקצב עליו בשר; ולאחר שקצב עליו אסור לטלטלו מחמה לצל, (אבל לצורך גופו ומקומו שרי).