סימן תק: דין הנצרך לבשר ביו"ט היאך יתנהג, וסדר מליחתו
סעיף א
אין קונים בשר בפיסוק דמים לומר לטבח: תן לי בסלע או בשתים, וכן לא יאמר לו: הריני שותף עמך בסלע, אלא מחלק להם שלישיות או רביעיות כפי החלקים שדרך לחלק בעיר בלא פיסוק דמים, ומביא שתי בהמות ואמר: זו כזו, ולמחר שמין הנשארת וכפי ששוה כך יפרע לו.
הגה: ויש אומרים דדוקא ישראל לגבי ישראל שרי כהאי גונא, אבל ישראל עם אינו יהודי אפילו בכהאי גונא אסור (הגהות אשירי פרק אין צדין).
סעיף ב
אסור לשקול בשר, אפילו בביתו, לידע כמה יבשל; ואפילו ליתנו בכף מאזנים לשמרו מן העכברים, אסור אם היא תלויה במקום שרגילים לשקול בה; ואפילו לשקול מנה כנגד מנה, אסור. ומותר לשקול בידו, שלוקח החתיכה בידו ומשער כמה יש בה, וטבח אומן אפילו זה אסור; אבל אם הוא יודע לכוין דרך חתיכתו, לחתך ליטרא או חצי ליטרא, חותך כדרכו ואינו חושש.
סעיף ג
אין נוקבין נקב בבשר הסכין לתלותו בו, אבל ביד מותר. ואם לעשות בו סימן, מותר אפילו בסכין.
סעיף ד
מולגין הראש והרגלים ומהבהבים אותם באור, אבל אין טופלין אותם בסיד ולא בחרסית ולא באדמה, דמתחזי כעיבוד; ואין גוזזין אותם במספרים, שנראה כעושה לצורך השיער.
סעיף ה
מותר למלוח כמה חתיכות בבת אחת אע"פ שאינו צריך אלא אחת.
הגה: ויש אומרים דלא שרי להערים רק קודם אכילת שחרית (ר"י וב"י בשם סמ"ג). ומותר למלוח הבשר ביו"ט, אף על פי שהיה אפשר למולחו מערב יו"ט (מהרי"ל ות"ה סימן פ"ד).
סעיף ו
נוהגין לנקר בשר ביו"ט, אפילו נשחט מערב יו"ט; (וטוב לשנות קצת אם יוכל לשנות באיזה דבר) (מהרי"ל ות"ה סי' פ"ד).