סימן תקכז: דיני עירוב תבשילין
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן תקכז: דיני עירוב תבשילין

סימן תקכז: דיני עירוב תבשילין

 

סעיף א
יו"ט שחל להיות בערב שבת, לא יבשל בתחלה לצורך שבת בקדירה בפני עצמה, אבל מבשל הוא כמה קדרות ליו"ט ואם הותיר, הותיר לשבת; וע"י עירוב, מבשל בתחלה לשבת. (פי' ענין העירוב הוא שיבשל ויאפה מיו"ט לשבת עם מה שבשל ואפה כבר מערב יו"ט לשם שבת, ונמצא שלא התחיל מלאכה ביו"ט אלא גמר אותה).
הגה: ומותר להניח עירוב זה אפילו ספק חשיכה (מרדכי ס"פ במה מדליקין).
 
סעיף ב
עירוב זה עושין אותו בפת ותבשיל, ואם לא עשאו אלא מתבשיל לבד, מותר.
 
סעיף ג
שיעור תבשיל זה כזית, בין לאחד בין לאלפים, בין בתחלתו בין בסופו;
הגה: ויש מצריכין לכתחלה בפת כביצה (ירושלמי), וכן נוהגין לכתחלה.
 
סעיף ד
צריך שיהא תבשיל זה דבר שהוא ראוי ללפת בו את הפת, לאפוקי דייסא.
 
סעיף ה
תבשיל זה שאמרו, אפילו צלי, אפילו שלוק, אפילו כבוש או מעושן, אפילו מין דגים קטנים שהדיחן במים חמים והדחתן הוא בישולן לאכילה, הרי זה סומך עליהם; וכן סומך על תפוחים מבושלים (והוא הדין שאר פירות מבושלים), ועל דגים קטנים שבישלן.
 
סעיף ו
סומך מערב יו"ט אפילו על עדשים שבשולי קדרה, וכן על שמנונית שנדבק בסכין וגררו, והוא שיהא בו כזית.
 
סעיף ז
מצוה על כל אדם לערב, ומצוה על כל גדול העיר לערב על כל בני עירו, כדי שיסמוך עליו מי ששכח או נאנס או שהניח עירוב ואבד (והוא הדין עם הארץ שאינו יודע לערב) (א"ז); אבל מי שאפשר לערב ולא עירב, אלא שרוצה לסמוך על עירובו של גדול העיר, נקרא פושע ואינו יוצא בו.
 
סעיף ח
כשמערב על אחרים אינו צריך לפרט אלא מניח בכלל על כל בני העיר וכל מי שהוא בתחום העיר יוצא בו.
הגה: אבל מי שהוא חוץ לתחום אינו יוצא בו, אפילו הניח עירוב תחומין ויכול לבא לכאן, אלא אם כן התנה עליו המניח בהדיא (המגיד פ"ו).
 
סעיף ט
דעת מניח בעינן שיכוין להוציא לאחר, אבל דעת מי שהניחו בשבילו לא בעינן בשעת הנחה, רק שיודיעוהו ביו"ט קודם שיתחיל לבשל לצורך השבת.
הגה: ואם דרך הגדול להניח עליהם, סומכין עליו מסתמא (ר"ן פ"ב).
 
סעיף י
המערב לאחרים צריך לזכות להם ע"י אחר. וכל מי שמזכים על ידו בעירובי שבת, מזכין על ידו בעירובי תבשילין; וכל מי שאין מזכין על ידו באותו עירוב, אין מזכין על ידו בזה (וע"ל סימן שס"ו).
 
סעיף יא
צריך הזוכה להגביה העירוב מן הקרקע, טפח.
 
סעיף יב
חוזר ונוטל מיד הזוכה, ומברך על מצות עירוב ואומר: בדין יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיו"ט לשבת, לנא ולפלוני ולפלוני או לכל בני העיר הזאת.
הגה: ומי שאינו יודע בלשון הקודש, יוכל לאמרו בלשון לע"ז שמבין (מהריל).
 
סעיף יג
אע"פ שהניח עירוב אינו יכול לבשל מיו"ט ראשון לשבת.
 
סעיף יד
אם הניח העירוב על דעת לסמוך עליו כל זמן שיהיה קיים, אפילו ליו"ט אחר, לכתחלה לא יסמוך עליו ליו"ט אחר, אבל בדיעבד יכול לסמוך עליו.
 
סעיף טו
נאכל העירוב או שאבד קודם שבישל לשבת, אינו יכול לבשל אלא אם כן נשתייר ממנו כזית.
 
סעיף טז
לאחר שהכין צרכי שבת יכול לאכלו.
 
סעיף יז
התחיל בעיסתו ונאכל העירוב, גומר אותה עיסה; והוא הדין אם התחיל לבשל, שגומר אותו התבשיל שהתחיל.
 
סעיף יח
אפה ולא בישל, או בישל ולא אפה ונאכל העירוב או אבד, מה שנעשה בהיתר אפילו נתכוין בו לצורך יום טוב יכול הוא להניחו לשבת ולבשל מכאן ואילך ליו"ט.
 
סעיף יט
מי שלא עירב מותר להדליק נר של שבת, ויש אוסרים.
 
סעיף כ
מי שלא עירב, כשם שאסור לבשל לעצמו כך אסור לבשל לאחרים, אפילו בביתם, וגם אחרים אסורים לבשל לו; ואין לו תקנה אלא שיתן קמחו ותבשילו לאחרים שעירבו במתנה והם אופין ומבשלים ונותנים לו, ואפילו בביתו יכולים לבשל; ואם אין שם אחרים שעירבו יש אומרים שמותר לאפות בצמצום פת אחד ולבשל קדרה אחת ולהדליק נר אחד.
הגה: ואם הניח עירוב ולא הזכיר המלאכות בהדיא, אלא אמר: בדין יהא שרי לן למעבד כל צרכנא, הוי כמי שלא עירב כלל (א"ז). ומי שמתענה ביו"ט, אסור לבשל לאחרים אפילו לצורך בו ביום, דהוי כמי שלא הניח עירוב שאינו מבשל לאחרים (מהרי"ו).
 
סעיף כא
אם נזכר שלא עירב קודם סעודת שחרית, יבשל הרבה בקדרה אחת ויותיר לשבת.
הגה: והוא הדין שיוכל לילך מבעוד יום לחדר בנר דלוק לחפש איזה דבר, ויניחנו דולק עד הלילה (טור). ויש אומרים דאפילו לבשל כמה קדירות מותר, כיון שקודם אכילה הוא; והוא שיאכל מכל אחד ואחד.
 
סעיף כב
אם נזכר ביו"ט ראשון שלא עירב, אם הוא ביו"ט של רשות הרבים אינו יכול לערב על תנאי; אבל אם הוא ביו"ט של גליות יכול לערב בתנאי, אם היום קודש אינו צריך לערב, ואם היום חול, בעירוב זה יהא שרי לן לאפויי ולבשולי וכו', ולמחר אין צריך לומר כלום. ויש אומרים דאי לית ליה מידי דבשיל מאתמול, לא מהני תנאו.
 
סעיף כג
אם עבר במזיד (או בשוגג) ובישל כמה קדרות שלא לצורך יו"ט, מותר לאכלן בשבת או בחול.
 
סעיף כד
אם הערים לבשל ב' קדרות לצורך היום, והותיר אחת לצורך מחר, אסור לאכלה.