סימן תקכט: דיני שמחת יום טוב
סעיף א
מצות יו"ט לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה. ואל יצמצם בהוצאת יו"ט, וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת.
הגה: אסור לאכול ממנחה ולמעלה בערב יו"ט, כמו בשבת, שזהו מכלל הכבוד (רמב"ם פ"ו); מיהו אם ערב יו"ט שבת, יכול לקיים סעודה שלישית ויאכל מעט פת לכבוד יו"ט. ומצוה ללוש פת בערב יו"ט לכבוד יום טוב (מהרי"ל הל' יו"ט), כמו בערב שבת, כמו שנתבאר לעיל סימן רמ"ב. וחייב לבצוע על שתי ככרות ולקבוע כל סעודה על היין. ובגדי יום טוב יהיו יותר טובים משל שבת. ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית. (וביו"ט מאחרין לבא לבית הכנסת וממהרין לצאת, משום שמחת יו"ט (גמרא פ' הקורא עומד).
סעיף ב
חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו. כיצד משמחן, הקטנים נותן להם קליות ואגוזים; והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו; וחייב להאכיל לגר, ליתום ולאלמנה עם שאר עניים. (דין תענית ביו"ט, כמו בשבת, וע"ל סי' רפ"ח).
סעיף ג
אדם אוכל ושותה ושמח ברגל. ולא ימשוך בבשר וביין ובשחוק וקלות ראש, לפי שאין השחוק וקלות ראש שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטווינו על ההוללות והסכלות אלא על שמחה שיש בה עבודת היוצר.
סעיף ד
חייבים ב"ד להעמיד שוטרים ברגלים, שיהיו משוטטים ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים, ויבואו לידי עבירה; וכן יזהירו בדבר זה לכל העם, שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה ולא ימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה; אלא יהיו כולם קדושים.