סימן תקלד: דיני כבוס בחול המועד
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן תקלד: דיני כבוס בחול המועד

סימן תקלד: דיני כבוס בחול המועד

 

סעיף א
אין מכבסין במועד. ואלו שמכבסין; הבא ממדינת הים, והיוצא מבית השביה ומבית האסורין, ומנודה שהתירו לו חכמים ברגל, ומי שנדר שלא לכבס ונשאל ברגל והתירו לו, ומטפחות הידים, ומטפחות הספרים, ומטפחות הספג, ובגדי קטנים, ובעלת הכתם שנמצא במועד, ומי שאין לו אלא חלוק אחד; וכולם מכבסין כדרכן, אפילו בנתר ואהל (פירוש מיני בורית), ובפרהסיא, על גבי הנהר.
הגה: מיהו לא יכבסו רק הצריך להן, דהיינו חלוק אחד (מרדכי והגהות אשיר"י פ' אלו מגלחין); מיהו בגדי הקטנים ביותר, דהיינו אותן שמלפפים בהם ומשתינים ומוציאין רעי בהם, מותר לכבס ד' וה' בפעם א', כי צריך להרבה מהם כל רגע, והא דמותר לכבס בפרהסיא היינו דוקא כשרוחץ על גב הנהר, משום דמתכבס יותר יפה על גב הנהר; אבל אם אינו כובס על גבי נהר, לא יכבס רק בצנעה ולא בפרהסיא, כן נראה לי.
 
סעיף ב
כל כלי פשתן מותר לכבסן; ולא נהגו כן, והוה לי' דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, אי אתה רשאי להתירם בפניהם.
 
סעיף ג

מביאין מבית האומן כלים שהם לצורך המועד, כגון כרים וכסתות וצלוחיות; אבל כלים שאינם לצורך המועד, כגון מחרישה או צמר מבית הצבע אין מביאין; ואם אין לאומן מה יאכל, נותן לו שכרו ומניחן אצלו, ואם אינו מאמינו מניחן בבית הסמוך לו, ואם חושש שמא יגנבו, מפנן לחצר אחרת אבל לא יביאם לביתו, אלא בצנעה.