סימן תקלט: דיני הסחורה בחוה"מ
סעיף א
כל סחורה, אסורה; אפילו כל שהוא, בין לקנות בין למכור; ואפילו אם הלוה מעות על מנת שיתננו לו אחר כך יין או סחורה אחרת בפרעון חובו כדי להשתכר, אינו יכול לילך ולתובעם, אלא אם כן אינם מצויים אחר המועד דהוה ליה דבר האבד אם לא ילך בחול המועד למקומם ויתבעם.
הגה: מיהו אם מזדמן לו ריוח מרובה במועד, יכול למכור בצינעה; ויוציא לשמחת יו"ט יותר ממה שהיה דעתו להוציא (ב"י).
סעיף ב
מי שהלוה לחבירו מעות, מותר לתבעו בחול המועד לגבות מעותיו; ואין צריך לומר שמותר לגבות חובו מן האנס.
סעיף ג
מכר לחבירו פרקמטיא קודם מועד, יש מי שאוסר לתבוע דמיה במועד אלא אם כן יהא הלוקח אדם שאינו מצוי במקום המוכר ונזדמן לו בחול המועד, דהוי כדבר האבד; ולי נראה שכיון שזקף עליו המעות בחובו קודם המועד הוה ליה כהלואה, ומותר לגבות ממנו בחוה"מ, אפילו הוא אדם שמצוי במקום המוכר.
הגה: וכן מותר לקבול במשפט בשביל חובותיו המותרים לתבוע (מרדכי ס"פ מי שהפך); וכן מותר לעשות זקיפה עם חובותיו במועד, כדי להבטיחן דכל זה בכלל דבר האבד, ושרי. (המגיד פ"ז ונ"י פרקא קמא דמ"ק).
סעיף ד
אם יש לו סחורה שאם לא ימכרנה עתה יפסיד מהקרן, מותר למכרה; אבל אם לא יפסיד מהקרן, לא. ומכל מקום אם הוא בענין שאם ימכרנה עתה יהיו לו מעות בריוח ויוציא יותר לשמחת יו"ט, מותר למכור; ונראה לי שלא נאמרו דברים הללו אלא במי שיש לו מעות מועטים וחס עליהם מלהוציא כל כך לשמחת יו"ט. ואלו היו לו מעות בריוח היה מוציא יותר; אבל מי שיש לו מעות בריוח להוציא לשמחת יו"ט ככל אשר יתאוה, ואין בדעתו להוציא כל כך, לא נתיר לו למכור כדי שיוציא יותר.
סעיף ה
אם הוא דבר שאינה מצוי תמיד לאחר המועד, כגון ספינות או שיירות שבאו, או שהם מבקשים לצאת, ומכרו בזול או לקחו ביוקר, מותר לקנות ולמכור אפילו שלא לצורך תשמישו אלא לעשות סחורה ולהשתכר; והוא הדין לירידים הקבועים מזמן לזמן (ואפילו מעיר לעיר מותר ליסע בכהאי גוונא) (ד"ע); אבל מקומות שיש להם יום השוק יום אחד בשבוע, אינו מותר למכור ולקנות ביום השוק שבתוך המועד, שאין זה דבר האבד, שאם אינו נמכר ביום השוק שבתוך המועד ימכר ביום השוק שלאחר המועד.
הגה: ותגר שקונה מזה ומוכר לזה וחוזר וקונה ומוכר, מותר, דהוי דבר האבד (כל בו).
סעיף ו
מציאה, אסור לטרוח ולחפש עליה; כגון נהר שהציף דגים על שפתו, אסור לאספם כדי לכבשם, אלא א"כ יהיו ראויים לאכול מהם במועד.
סעיף ז
המלוה את חבירו על חפץ או על סחורה על תנאי שאם לא יפרע לו לסוף ח' ימים שיהא קנוי לו, יש מתירים ויש אוסרים.
סעיף ח
אנס שפרע לישראל יין בחובו, מותר לקבלו ממנו, דכמציל מידו דמי.
סעיף ט
מי שצריך לקנות יין בעת הבציר לצורך שתיית כל השנה ואם יעבור המועד לא ימצא כמו שמוצא עתה, דבר האבד הוא; ומותר לקנות ולתקן החביות ולזפותן, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד, אבל יותר מכדי צורך שתייתו, לא יקנה.
הגה: ואם הוא דבר שאינו מצוי אח"כ להרויח בו, מותר (ב"י).
סעיף י
מוכרי תבלין או ירק וכל דבר שאינו מתקיים, פותחין ומוכרים כדרכם בפרהסיא, שהכל יודעין שהם לצורך המועד.
סעיף יא
מוכרי פירות, כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד. כיצד, אם היתה החנות פתוחה לזוית או למבוי, פותח כדרכו; ואם היתה פתוחה לרשות הרבים, פותח אחת ונועל אחת; ועיו"ט האחרון של חג הסוכות מוציא ומעטר את השוק בפירות, בשביל כבוד יו"ט (ומותר לקנות לצורך יו"ט שני של יו"ט האחרון) (טור והרא"ש).
סעיף יב
אין לוקחים בתים ואבנים, עבדים ובהמה (אלא) לצורך המועד, או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל, או לצורך השכיר שמוליך הדברים הנקנים, שאין לו מה יאכל.
הגה: ודוקא הני דאיכא פרסום בקנייתן ואוושי מילתא, אבל שאר כלים נהגו לקנותן בצנעה (המגיד).
סעיף יג
להלוות לכותי בריבית לאותם שרגילים ללוות ממנו, מותר משום דהוי דבר האבד; ולאותם שאינם רגילין ללוות, ג"כ מותר, והוא שיקחו רבית של שבוע ראשון ויוציאנו בשמחת יום טוב.
הגה: ומותר ליקח ערבות במועד על הלואה שיעשה אחר המועד (הג"א).
סעיף יד
הלואה דשולחנות בקביעות וחילוף, אסור.