סימן תקמא: דיני אריגה בחוה"מ
סעיף א
מותר לעשות מצודות דגים מערבה שהוא מעשה הדיוט, אבל לא הארוגים מחוטים שהוא מעשה אומן.
הגה: ומותר לתקן הפתילות לנרות בחוה"מ, דמעשה הדיוט הוא (נ"י פ' אלו מגלחין ור' ירוחם נ"ד ח"ה וב"י).
סעיף ב
מסרגין (פי' הוא כעין האריגה אלא שבסריגה יש ריוח מה בין חוט לחוט) המטות, אבל אין מפשילין חבלים בתחלה.
סעיף ג
מותר למעך בגדי פשתן בידים אחר הכיבוס, כדי ללבנן ולרככן; אבל אין עושין קשרי בתי ידים, מפני שהוא מעשה אומן (ומותר להחליק הבגדים עם הזכוכית כדרכן הואיל והוא לצורך המועד) (סמ"ק ורבינו ירוחם).
סעיף ד
אסור לתקן מלבושיו ומנעליו הקרועים; וכן אסור לומר לאינו יהודי לתקנם (מיהו ע"י שינוי שרי לתקנם קצת לצורך המועד) (רבי ירוחם).
סעיף ה
מי שצריך לו בגד במועד, אם היה הדיוט ואינו מהיר באותה מלאכה הרי זה עושה אותו כדרכו; ואם היה אומן מהיר, הרי זה עושה אותה מעשה הדיוט, דהיינו שיעשה תפירות רחבות ותפירה אחת למעלה ואחת למטה, כשיני הכלב.
הגה: וכל אדם יחמיר על עצמו לתפור בשינוי זה; ולא מהני לאומן לתפור על ידי שישנה באחיזת המחט בידו, אלא בעינן שינוי הניכר (תה"ד סימן כ"ז).