לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן יא: דיני חוטי הציצית

סימן יא: דיני חוטי הציצית

 

סעיף א
החוטין, צריך שיהיו טווין לשמן.
(הגה: ויש מחמירין אפילו לנפצן לשמן והמנהג להקל בנפוץ) (מרדכי ואגודה סי' כ"ג), שיאמר בתחלת הטווי שהוא עושה כן לשם ציצית, או שיאמר לאשה: טווי לי ציצית לטלית; ואם לא היו טווין לשמן, פסולים.
 
סעיף ב
טוואן נכרי, וישראל עומד על גבו ואומר שיעשה לשמם, להרמב"ם, פסול; ולהרא"ש, כשר. הגה: ונוהגין שיסייע הישראל מעט, וכדאיתא לקמן סימן ל"ב סעיף ט' ובי"ד סי' רע"א גבי תפלין וספר תורה.
וצריכין שזירה, ושיהיו שזורין לשמן.
 
סעיף ג
אם נתפרקו משזירתן ונעשו ט"ז, כשרים. והוא שישתייר בשזור כדי עניבה.
(הגה: ולכתחלה טוב לקשור החוטין למטה, כדלקמן בסעיף י"ד בסימן זה), (ב"י בשם הרוקח).
 
סעיף ד
אורך החוטים השמונה אין פחות מד' גודלים, ויש אומרים י"ב גודלים, וכן נוהגין. ולמעלה, אין להם שיעור.
(הגה: ואם עשאו ארוך יותר מדאי, יכול לקצרו, ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי) (מרדכי בה"ק).
א' מהחוטים יהיה יותר ארוך, כדי שיכרוך בו הגדיל. (הגדיל היינו החלק מהציצית שאינו ארוג).
(הגה: ושיעור הנזכר יהיה בציצית לאחר שנקשר, מלבד מה שמונח על קרן הבגד) (סברת ב"י).
 
סעיף ה
אין עושין הציציות מהצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצים ביניהם, ולא מהנימין הנתלשים מהבהמה, ולא משיורי שתי שהאורג משייר בסוף הבגד, והטעם משום ביזוי מצוה.
 
סעיף ו
אם עשאם מצמר גזול, פסולים, דכתיב: ועשו להם (במדבר טו, לח) משלהם
הגה: ודוקא שגזל החוטין, אבל אם גזל צמר ועשאן חוטין, כשרים. מיהו לכתחלה אסור לעשותן (ב"י בשם נמוקי יוסף בהל' ציצית) (ולענין ברכה עיין לקמן ריש סי' תרמ"ט).
 
סעיף ז
חוטין שאולין, הלואה היא, דלא הדרי בעינייהו וכדידיה דמי.
 
סעיף ח
המשתחוה לבהמה, צמרה פסול לציצית; המשתחוה לפשתן נטוע, כשר לציצית, שהרי נשתנה.
 
סעיף ט
יעשה נקב באורך הטלית, לא למעלה מג' אצבעות (היינו גודלין), (כל בו סימן כ"ב ומיימוני והגהות סמ"ק סימן ל"א), מפני שאינו נקרא כנף, ולא למטה מכשיעור שיש מקשר גודל עד הציפורן, משום שנאמר על הכנף, (במדבר טו, לח) ואם היו למטה ממלא קשר גודל, היה תחת הכנף.
הגה: ומודדין זה ביושר, ולא באלכסון מן הקרן (ב"י).
 
סעיף י
אם היו רחוק מהכנף מלא קשר גודל, ונתקו מחוטי הערב עד שלא נשאר בו כשיעור, כשר, כיון שהיה בו כשיעור בשעה שהטיל בו ציצית זה.
הגה: ונוהגין לעשות אימרא סביב הנקב, שלא ינתק שם ויהיה פחות מכשיעור, וכן עושין אימרא בשפת הבגד למטה, מהאי טעמא (ב"י בשם סמ"ק וכל בו).
יש אומרים שבתוך רוחב הבגד אין לו שיעור, ויש אומרים שדין רוחב הבגד כדין האורך, ונראין דבריהם.
 
סעיף יא
אם הגדיל, שקורין אורילייזא, הוא רחב, לא יטיל בו הציצית, ואם הטיל בו, פסול, דעל כנפי בגדיהם (במדבר טו, לח) כתיב, וזה אינו נחשב מהבגד, אבל עולה הוא לשיעור מלא קשר גודל ולהרחקת שלשה אצבעות, כיון שהנקב בתוך הבגד.
הגה: וטוב שימדוד שיעור קשר גודל בלא הגדיל, ויהיה תוך ג' אצבעות עם הגדיל(ב"י בשם רש"י ורשב"א).
 
סעיף יב
מנין חוטי הציציות בכל כנף, ארבעה כפולים שהם שמונה, ואם הוסיף, פסול. יחתוך ראשי החוטין הארבעה ויתחבם בכנף ויכפלם, ואז יהיו ח'.
 
סעיף יג
יזהר לחתוך ראשי החוטין לעשותם ח', קודם שיכרוך, שאם כרך אפילו חוליא אחד (פי' החלק מהציצית שבין קשר לקשר) וקשר, אפילו קשר אחד, ואח"כ חתכן, פסול משום תעשה (דברים כב, יא), ולא מן העשוי, שהרי בפיסול עשאם.
 
סעיף יד
יקח ד' חוטים מצד זה וד' מצד זה, ויקשור שני פעמים זה על גב זה, ואח"כ יכרוך חוט הארוך סביב השבעה קצת כריכות, וקושר שני פעמים זה על גב זה, וחוזר וכורך; וכן יעשה עד שישלים לחמש קשרים כפולים וארבעה אוירים ביניהם מלאים כריכות. אין שיעור לכריכות, רק שיהיו כל הכרוך והקשרים רוחב ארבעה גודלים, והענף שמונה גודלים.
הגה: ואם האריך הציצית, יראה ששלישיתו יהיה גדיל וב' חלקים ענף (רמב"ם פ"א). ונוהגים לכרוך באויר ראשון ז' כריכות, ובשני ט', ובשלישי יש אומרים וברביעי י"ג, שעולים כלם מ' כמנין ה' אחד שעולים ל"ט ועם השם הם מ'. ונהגו לעשות בסוף כל חוט קשר, כדי שיעמוד בשזירתו.
 
סעיף טו
יש אומרים שצריך לדקדק שיתלה הציציות לאורך הטלית, דבעינן שתהא נוטפת על הקרן (פי' תלוי על הקרן), ואם היה ברחבו לא היה נוטף, שהרי כלפי קרקע היה תלוי. יש אומרים שאין לתת שום בגד בנקבי הטלית שמכניסים בה הציציות, ויש מתירין, וכן נהגו.