סימן יד: דיני ציצית שעשאן אינו יהודי, ונשים, וטלית שאולה
סעיף א
ציצית שעשאן אינו יהודי פסול, דכתיב: דבר אל בני ישראל (במדבר טו, לח) לאפוקי אינו יהודי, והאשה כשרה לעשותן.
הגה: ויש מחמירים להצריך אנשים שיעשו אותן, וטוב לעשות כן לכתחלה. (מרדכי ה"ק והגהות מיימון מהלכות ציצית ותוס' דף מ"ב).
סעיף ב
הטיל ישראל ציציות בבגד, בלא כוונה, אם אין ציציות אחרים (מצויים) להכשירו, יש לסמוך על הרמב"ם, שמכשיר, אבל לא יברך עליו.
סעיף ג
השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת, פטור מלהטיל בה ציצית כל ל' יום, דכתיב: כסותך (דברים כב, יא) ולא של אחרים. אבל אחר ל' יום, חייב מדרבנן, מפני שנראית כשלו. הגה: ואם החזירו תוך ל' וחזר ולקחו, אינו מצטרף, רק בעינן ל' יום רצופים (נימוקי יוסף הלכות ציצית).
שאלה כשהיא מצוייצת, מברך עליה מיד.
סעיף ד
מותר ליטול טלית חבירו ולברך עליה, ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת.
הגה: והוא הדין בתפילין (נ"י פרק הספינה), אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו בלא דעתו, דחיישינן שמא יקרע אותם בלמודו (נ"י הלכות קטנות).
סעיף ה
טלית של שותפין חייבת בציצית, דכתיב (במדבר טו, לח) על כנפי בגדיהם.