לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קמו: איזו עבודת כוכבים יש לה ביטול ואיזו אין לה ביטול

סימן קמו: איזו עבודת כוכבים יש לה ביטול ואיזו אין לה ביטול

 

סעיף א
עבודת כוכבים של עובד כוכבים שביטלה עובד כוכבים, מותרת. אבל ישראל אינו יכול לבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים; וכל שכן של ישראל שאין לה ביטול עולמית. ואפילו אם יש לעובד כוכבים שותפות בה עמו, אין ביטול העובד כוכבים מועיל לחלק הישראל.
 
סעיף ב
אפילו עבודת כוכבים של עובד כוכבים, משבאת ליד ישראל וזכה בה, שוב אין לה ביטול. והני מילי עבודת כוכבים עצמה, אבל משמשי עבודת כוכבים ונוייה, אם באו ליד ישראל ואחר כך ביטלם עובד כוכבים, מותרים.
 
סעיף ג
הלוקח גרוטאות (פי' שברי כלי מתכות) מן העובד כוכבים ומצא בהם עבודת כוכבים, אם נתן מעות ולא משך, יחזירם לעובד כוכבים. וכן אם משך ולא נתן מעות, אף על פי שמשיכה בעובד כוכבים קונה, כמקח טעות הוא. נתן מעות ומשך, יוליכם לים המלח.
 
סעיף ד
גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים, יכול הגר לומר לעובד כוכבים: טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות. אבל משבאת העבודת כוכבים לרשות הגר, אסור.
 
סעיף ה
עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים אע"פ שאינה שלו, ואפילו אינו עובד לאותם עבודת כוכבים. ואפילו בעל כרחו. ובלבד שידע בטיב עבודת כוכבים. אבל קטן שאינו יודע בטיב עבודת כוכבים, וכן שוטה וכן מי שאינו עובד כוכבים, כגון גר תושב, אינם יכולים לבטלה. (ואומות שלנו וישמעאלים שאינן עובדי עבודת כוכבים, אינם יכולים לבטל) (בית יוסף בשם הרמב"ם פ"ח).
 
סעיף ו
כיצד מבטלה, נטל מהאשרה מקל או אפילו עלה אחד לצרכו, נתבטלה. ובין האשרה עצמה ובין השפאים שנטל ממנה, מותרים. ואם נטל השפאים לצרכה, דהיינו ליפותה, לא נתבטלה, והיא אסורה והשפאים מותרים.
 
סעיף ז
צלם של עובד כוכבים שקטע ראש אזנה או ראש חוטמה או ראש אצבעה, או שמיעכה בפניה אע"פ שלא חסרה, בטלה. מיעכה שלא בפניה ולא חסרה, או רקק בפניה השתין בפניה או גררה או זרק בה את הצואה, לא בטלה.
הגה: ויש אומרים דאפילו בטלה באמירה בעלמא, הוי ביטול. אבל אם בטלה מכח אונס, אינה מבוטלת עד שיעשה מעשה בגופה, כמו שנתבאר (מרדכי ר"פ כל הצלמים בשם ראבי"ה).
 
סעיף ח
מכרה או משכנה, אפילו לצורף ישראל, לא בטלה. ויש מתירין בצורף ישראל.
הגה: ומשמשי עבודת כוכבים, אם משכנו או מכרו הוי ביטול (וכן משמע בטור סימן קל"ט וכך כתב הב"י).
 
סעיף ט
נפלה עליה מפולת ולא פינוה; גנבוה לסטים ולא תבעוה, אינה בטלה.
 
סעיף י
הניחוה עובדיה והלכו להם בשעת שלום, מותרת. בשעת מלחמה, אסורה והוא שאינם יכולים לחזור לה, אבל אם היו יכולים לחזור לה ולא חזרו, מותרת.
 
סעיף יא
עבודת כוכבים של עובד כוכבים שנשברה מאליה, שבריה אסורים בהנאה עד שיבטלה. לפיכך המוצא שברי עבודת כוכבים, הרי אלו אסורים בהנאה שמא לא ביטלה העובד כוכבים. ואם היתה של פרקים, והדיוט יכול להחזיר, צריך לבטל כל פרק ופרק מפרקיה. ואם אינו יכול להחזיר, כיון שבטל אבר אחד ממנה בטלו כל השברים.
 
סעיף יב
מזבח של עבודת כוכבים שנפגם, עדיין הוא אסור עד שינתץ רובו על ידי עובד כוכבים. ובימיס שנפגם, מותר. איזהו בימוס ואיזו מזבח, בימוס, אבן אחד; מזבח, אבנים הרבה.
 
סעיף יג
המבטל עבודת כוכבים, נתבטלו משמשיה. (אפילו הם כבר ביד ישראל, נתבטלו עם עבודת כוכבים שביד העובד כוכבים). (מרדכי פרק ר"י וכן כ' הר"ן בשם הראב"ד). ביטל משמשיה, לא נתבטלה היא.
 
סעיף יד
מצוה על כל המוצא עבודת כוכבים שיבערנה ויאבדנה. וכיצד מבערה, שוחק וזורה לרוח או מטיל לים. (והוא הדין במשמשיה וכל הנעשה בשבילה, שנאמר: אבד תאבדון את כל המקומות (דברים יב, ב)) (בית יוסף בשם הרמב"ם).
 
סעיף טו
צריך לשרש אחר האלילים ולכנות להם שם גנאי.