לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן של: דין עיסת עובד כוכבים ושותפין והפקר וכלבים

סימן של: דין עיסת עובד כוכבים ושותפין והפקר וכלבים

 

סעיף א
עיסת עובד כוכבים פטורה, אפילו לשה ישראל. ושל ישראל, חייבת, אפילו לשה לו עובד כוכבים. נתנה לישראל במתנה, אם עד שלא גלגלה נתנה לו, חייבת. ואם לאחר שגלגלה נתנה לו, פטורה. (עובד כוכבים שהפריש חלה, אינו כלום, ותאכל לזר) (ב"י בשם הרמב"ם).
 
סעיף ב
עיסת השותפין חייבת.
 
סעיף ג
ישראל שהוא שותף עם העובד כוכבים, אם אין בחלק הישראל כשיעור, פטורה. ואם יש בה כשיעור, חייבת, ויכול להפריש מיניה וביה.
 
סעיף ד
עובד כוכבים שהיתה לו עיסה, ונתגייר. גלגלה קודם שנתגייר, פטור. אחר שנתגייר, חייב. אם ספק, חייב.
 
סעיף ה
שני עובדי כוכבים שעשו עיסה כשיעור וחלקוה, ואח"כ נתגיירו, והוסיף כל אחד על חלקו אחר שנתגייר עד שהשלימו לכשיעור, הרי זו חייבת.
 
סעיף ו
היתה העיסה בין עובד כוכבים וישראל בשותפות, וחלקו ואח"כ נתגייר והוסיף כל אחד על שלו עד שהשלים והוסיף לכשיעור, של ישראל חייבת, ושל עובד כוכבים פטורה.
הגה: ודוקא שעשאוה מתחילה בשותפות על מנת שלא לחלקו, ונמלכו לחלקה אח"כ, אבל אם עשאוה מתחלה על מנת לחלק, אף של עובד כוכבים חייבת.
 
סעיף ז
הפקיר עיסתו קודם שנתגלגלה, וזכה בה ואח"כ גלגלה, או הפקירה אחר שגלגלה וחזר וזכה בה, חייבת. הפקירה ונתגלגלה בעודה הפקר, ואחר כך זכה בה, פטורה.
 
סעיף ח
העושה עיסה לבהמה ולחיה, פטור.
 
סעיף ט
עיסת הכלבים, בזמן שהרועים אוכלים ממנה, חייבת. ואם לאו, פטורה. ודוקא שניכר בה שהיא לכלבים, כגון שאינה ערוכה ועשויה כצורת לחם, הא לאו הכי חייבת.