לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן סה: חוטין האסורים משום דם ומשום חלב ודיני ג"ה

סימן סה: חוטין האסורים משום דם ומשום חלב ודיני ג"ה

 

סעיף א
יש חוטים שאסורים משום דם שבהם, כגון: חוטין שביד, ושבכתף ושבלחי התחתון שבצד הלשון מכאן ומכאן ובלשון ובצואר וחוטי הלב וחוטי העוקץ וחוטי הדקין, שהם בתוך שומן הדקין כמו בית עכביש מסובכין זה בזה.
הגה: ונוהגין להסיר ג"כ ג' חוטי אורך אצל החזה מבפנים (א"ו הארוך) וכן נוטלין חוטין אחורי האזנים (סדר הניקור וארוך) ואינו אלא חומרא בעלמא (ד"ע).
וקרום שעל המוח שבקדקד וקרום שעל הביצים. ומליחה לא מהני בהו, אם לא שיחתכם תחלה (וחתוך לתחת) (ר"ן בשם הראב"ד ורשב"א בת"ה וטור סי' ס"ו בשם יש גאונים). ואח"כ ימלחם. והני מילי לבשלם בקדרה, אבל לצלי אינם צריכים לא חתיכה ולא מליחה, משום דנורא מישאב שאיב (פי' שאיבה) ויש מי שאומר דדוקא כשפני החוטין על פני האש, אבל אם הם מובלעים בתוך הבשר אין האש שואב אלא אם כן יחתכם (רשב"א וע"ל סימן ס"ז בב"י).
הגה: ואם לא נטלן ובשלם בלא חתיכה צריך ששים נגד כל החוטין (רשב"א) ובצלי סגי בקליפה (הג' אשיר"י והגהות ש"ד בשם מהרא"י סי' ל"ג) (ועיין לעיל סימן כ"ב).
 
סעיף ב
הרוצה לצאת ידי חתיכת חוטין אלו לא יסמוך על חתיכת הבשר, אלא יחתוך הבשר והעצם לשנים.
הגה: וחוטי הצואר לא מהני בהו אם חתכם, רק שיחתוך המפרקת לשנים. (ארוך וא"ז).
 
סעיף ג
גף העוף כיד הבהמה והלכך צריך לחתוך עצם האגפיים ולמלחם, וכן עצם הלחיים בעוף.
הגה: ויש אומרים שאין צריכים ליטול בעוף חוטין אלו משום שדקין הם והדם יוצא משם על ידי מליחה (ר"ן פרק השוחט בשם י"א) וכן המנהג שאין נוטלין מן העוף שום חוטין רק חוטי הצואר ובאותן יש ליזהר ליטלן משם או יחתכם עם המפרקת לשנים. מיהו בדיעבד אם הוסר רק הראש מן העוף, סגי (ארוך בשם א"ז) ונוהגין לחתוך בירכי העופות בפרק הארכובה התחתונה, משום שלפעמים נמצאים חוטין אדומים ברגלי העופות. ואם לא עשה כן, מותר בדיעבד אפילו נתבשלו כך, אף על פי שנמצאו חוטין אדומים (הכל במרדכי פג"ה) שאינו אלא שומן בעלמא.
 
סעיף ד
ביצי זכר כל זמן שלא היה לו שלשים יום, מותרים לקדרה בלא קליפה אפילו אם יש בהם כמו חוטין אדומים. ואם היה לו שלשים יום, אם יש בהם כמו חוטין אדומים אסורין לקדרה בלא קליפה, אבל לצלי מותרים.
הגה: ונהגו לנקר הבצים אף כשהם פחותים משלשים יום, וכן להסיר משם גיד הגדול ולחתוך בהם הרבה חתיכות (א"ו הארוך) ונהגו ליקח מן הכתף הבשר שקורין דרי"ז (סדר הניקור) ואין בו איסור רק הוא משום מיאוס. עוד נהגו בלונבי"ל שקורין לידווי"ץ לצלותו ולא לבשלו, ואין בו איסור אם מבשלו, ואפילו לכתחלה מותר (ב"י וארוך) וכן נוהגין להסיר העינוניתא דורדא ולהשליכה ולא לאכלה, ואין איסור בדבר (א"ו הארוך) וכן נהגו לחתוך בין הפרסות של רגלי הבהמה ולהסיר משם בשר לבן ודק משום מיאוס. ואם לא עשה כן, אין לחוש (ד"ע).
 
סעיף ה
גיד הנשה נוהג בבהמה וחיה אפילו אם אין כף שלהם עגול. ונוהג בירך של ימין ובירך של שמאל, ואינו נוהג בעוף מפני שאין כף שלו עגול, אבל אם נמצא לו כף עגול נוהג בו. ואין צריך לבדוק אחריו אם הוא עגול.
הגה: ואין חילוק בין חיה לבהמה בכל דבר האסור משום גיד או משום דם, וכן בעוף אם היה לו כף, ולכן כל דבר שמנקרין בבהמה צריך לנקר בחיה גם כן (מרדכי פג"ה) רק מה שאסור משום חלב אין צריך לנקר בחיה.
 
סעיף ו
נוהג בכוי.
 
סעיף ז
אינו נוהג בשליל כל שאינו טעון שחיטה. ויש אומרים שנוהג בו אם שלמו לו חדשיו ומצאו חי. (ונהגו להחמיר כסברא האחרונה) (קבלת ר"י בן חביב).
 
סעיף ח
שני גידים הם בירך, אחד פנימי סמוך לעצם והשני חיצון סמוך לבשר, ושניהם אסורים וצריך לחטט, אלא שהפנימי אסור מן התורה והוא הפושט בכל הירך, והחיצון אסור מדבריהם. וקנוקנות שבשניהם אסורים מדבריהם וצריך לחטט אחריהם. ושומנם, ישראל קדושים הם ונהגו בו איסור.
הגה: וראשי הקנוקנות נכנסים בראשי העצמות על כן המנקר צריך לשבור ראשי העצמות כדי להסיר הקנוקנות מעיקרן (ב"י בשם הגהות אשירי) ואין ללמוד סדר הניקור רק במראית העין מן המומחה הבקי בניקורו (ד"ע).
 
סעיף ט
גופו של גיד אינו אלא כעץ שאין בו טעם ואף על פי כן אסרתו תורה, לפיכך אינו אוסר תערובתו בפליטתו. והקנוקנות והשומן יש בהם טעם, לפיכך אוסרין תערובתן בפליטתן.
 
סעיף י
גיד הנשה מותר בהנאה.
 
סעיף יא
שולח אדם לנוכרי ירך וגיד הנשה בתוכה בין שלימה בין חתוכה. ואם נותנה לו בפני ישראל ואומר לו שהיא כשרה, לא יתננה לו כשהיא חתוכה אלא אם כן ניטל גידה.
 
סעיף יב
וכל ירך שיצא מתחת יד ישראל מחותכה כדרך שמחתכין אותה מנקרי בשר, היא בחזקת שניטל גידה.
 
סעיף יג
מי שניקר והלך לו ואין אנו יודעים אם הוא בקי בניקור ואין כאן מי שהוא בקי בניקור להראות לו, מותר.
הגה: ודוקא שיודעים שהשלים ניקורו ואם לאו הכי, אסור, שמא לא השלים הניקור (ר"ן בשם ריב"א). ואם אפשר להראות לבקי אין לסמוך על המנקר (ב"י ממשמעות הרא"ש). ואם לא ידעינן אותו בקי בניקור ומוחזק בכשרות, אף על גב דרוב המצויין אצל ניקור מומחים הם, מכל מקום טוב להחמיר (ב"י בשם הרשב"א). ועיין לעיל סימן א' גבי רוב מצויין אצל שחיטה וכו'.
 
סעיף יד
הטבחים נאמנים על גיד הנשה ומיהו אין לוקחין בשר מכל טבח ששוחט לעצמו ומוכר לעצמו, אלא אם כן היה מוחזק בכשרות.