לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן סח: דיני מליגת הראש והעופות

סימן סח: דיני מליגת הראש והעופות

 

סעיף א
הטומן הראש לצלותו, צריך שיכוין שיהא בית השחיטה למטה, כדי שיזוב הדם דרך שם. ואם הניחו על הצדדים, המוח והקרום אסורים אלא אם כן נקב עצם המוח והיה הנקב למטה, לפי שהדם זב דרך שם.
הגה: ולכתחלה נהגו להחמיר שלא לצלות שום ראש שלם, אפילו רוצה להניחו אבית השחיטה, חיישינן שמא יתהפך אצדדיו (תשובת רא"ש כלל כ' ומביאו ב"י סי' ע"א).
 
סעיף ב
הניחו על נחיריו, אם נועץ בו קנה או דבר אחר, מותר, ואם לאו אסור המוח והקרום.
 
סעיף ג
יש מי שכתב דלהסיר את השער בלבד, אפילו הניחו על הצדדין, מותר. ויש מי שאוסר (רשב"א בשם י"א).
הגה: והסברא ראשונה היא עיקר, וכן נוהגין לחרוך הראש להסיר השער, וכן עופות משיורי נוצות שעליהם, דהואיל ואינו מונח על מקום אחד אלא מעבירו הנה והנה לא חיישינן שנבלע בו הדם. ואינו אסור אלא הטמנה ושמונח תמיד במקום אחד (ר"ן ורבינו ירוחם והארוך כלל י"ז) ונוהגין לחרוך על קש ותבן שאין להם חמימות כל כך לבשל הדם (בא"ו הארוך) ומכל מקום יעבירם על האש תמיד שלא ישהא במקום אחד הרבה.
 
סעיף ד
אם בישל הראש שלם, הכל אסור אלא אם כן ס' כנגד המוח וקרומו.
הגה: ואם צלאו כך שלם ולא אותביה אבית השחיטה או אנחיריו ודץ בו מידי, הקרום והמוח אסור והשאר מותר (המ"מ בשם הרמב"ן) ולכתחלה נוהגין ליטול המוח קודם המליחה מתוך הגלגולת ולחתוך הגלגולת שתי וערב, שאז מתחתך הקרום היטב. ויש מסירים הקרום. ובדיעבד אם חתכו שתי או ערב, סגי, אפילו לא הסיר המוח קודם המליחה, ואפילו בשלו כך (ועיין לקמן סי' ע"א וסימן ע"ב וצ"ב) אם הראש נאסר אי אמרינן חתיכה נעשה נבילה דהוי בזה כשאר איסורין (הגהות ש"ד).
 
סעיף ה
הבא למלוג הראש צריך לחתוך חוטין שבלחי קודם מליגה, וכן צריך להדיח בית השחיטה, כדי שלא יהא שם שום דם; וכן כשמולגים העוף.
הגה: ואפילו אם חורך רק להסיר השער, דינו הכי (בארוך כלל י"ז) ומכל מקום בדיעבד אינו נאסר בחרוך בעלמא, אם לא הסיר החוטין ולא הדיחן.
 
סעיף ו
כשמולגין ראש או רגלים (אינו צריך) (מרדכי ר"פ ג"ה) למלחם תחלה.
הגה: ומולחם אחר כך. אבל אם רוצה למלחם תחילה קודם המליגה, סגי ליה בהכי ואין השערות מעכבין הדם לפלוט (טור סי' ע"א בשם הרשב"א) ואין צריך לחזור ולמלחם אחר המליגה, וכן נוהגין ועיין לקמן סימן ע"א.
 
סעיף ז
המשימין רגלי הבהמה על האש להסיר הטלפים ולחתוך השער בלא מליחה תחלה, מותר. ויש מחמירין וחותכין ראשי הטלפים מעט, ומניחים החתך למטה, כדי שיזוב הדם (והכי נהוג).
 
סעיף ח
פרסות הרגל שנמלחו בקליפתן ולא חתך ראשן, לא נאסרו.
הגה: ויש אוסרים מה שבתוך הקליפה, דהיינו הטלפים, אבל השאר מותר (הגהות מי"י בשם סמ"ק והגה' ש"ד והארוך) והכי נהוג. והוא הדין אם הטמינם ברמץ. אבל בחרוך שער בעלמא, שמעבירו על האש ומשנה מקומו תמיד, הכל מותר (ארוך ומהרי"ל).
 
סעיף ט
מותר למלוג תרנגולת ברמץ (פירוש אפר חם) או להבהב באור, והוא שידיח בית השחיטה תחלה יפה יפה (וכן שאר דם אם דבוק בו בעין) (ב"י בשם ר' ירוחם) ואם היא לקדרה, יזהר שלא ישהנה כ"כ באש כדי שיוכל הלב והכבד להתחמם ולהפליט (רשב"א בתה"א דף ע"ה ור"ן).
הגה: ולא נהגו עכשיו למלוג כלל ברמץ, אפילו תרנגולת (ת"ה סימן קס"ח) מיהו אם עבר ועשאו, בעוף הראש כולו אסור והשאר מותר (מרדכי פג"ה והארוך כלל י"ו ורשב"א שם וש"ד) ובבהמה לא נאסר הראש כולו, רק הקרום והמוח, אם לא הניחו על בית השחיטה או אנחיריו ולא דץ ביה מידי. ואם לא הדיח ביה השחיטה או שאר דם בעין שעליו, צריך ליטול או לקלוף מקום הדם, והשאר שרי.
 
סעיף י
אין מולגין גדיים וטלאים ועופות בכלי ראשון אלא אם כן ניקר את החלב ומלחם. וכן לא יערה עליהם מכלי ראשון. ואם עירה, די בקליפת העור. ואם ראש העוף למעלה כשמערה עליו, אין צריך קליפה.
הגה: ולא מקרי עירוי אלא כשלא פסק הקלוח מכלי הראשון כשנגע למטה, אבל אם פסק כבר לא מיקרי עירוי, ואינו אוסר (ר"ן ושאר פוסקים וע"ל סימן ק"ה סק"ד).
 
סעיף יא
אפילו בכלי שני, יש אומרים שלא ימלוג; ואם מלג, מותר.
הגה: דקיימא לן כלי שני אינו מבשל, ואפילו היד סולדת בו (מרדכי פרק השוכר) ובדיעבד שרי, אבל לכתחלה אסור (הגהות ש"ד שער י"ד) ולכן נהגו באלו המדינות שלא למלוג שום דבר רק אחר מליחה מיהו לכבוד אורחים או צורך שבת, מותר להניח בכלי שני, אפילו לכתחלה, חתיכה מלאה קרח וכפור כדי למהר מליחתו. וטוב ליזהר לכתחלה שלא להניחו רק במים שאין היד סולדת בהם. ואין חילוק בין כלי חרס או כלי נחשת או שאר כלים, לענין כלי שני. (כן משמע לו מדברי הפוסקים).
 
סעיף יב
אם מלג עובד כוכבים, או שפחה שהיתה בבית ישראל, עופות, ולא ראה הישראל אם בכלי ראשון או בכלי שני, אם העובד כוכבים יודע בטיב יהודים אם יש שם נער או נערה שיודעים בטיב הענין, מותר (ועיין לקמן סימן ס"ט מדין זה).
 
סעיף יג
תרנגולות שנמלגו יחד בכלי שני ונמצאת אחת מהן טריפה, לא נאסרו האחרות.
 
סעיף יד
מים שמלגו בהם, יש ליזהר שלא להחזירם להרתיח כדי למלוג בהם שנית או כדי להדיח בהם קערות (ונהגו שלא להשתמש במי מליגה כלל אפילו אינם רק צוננים) (הגהות הרדכי וש"ד וארוך).
 
סעיף טו
אם נמלגה תרנגולת בכלי שני במחבת חולבת, אפילו היא בת יומא, הכלי והתרנגולת מותרים אם עירו המים תחלה; אבל אם עירו על התרנגולת, אם הראש למטה יש מי שאוסר, ויש מי שמתיר.